את המאמר "ממעמקים: טענות ומענות", פרסם הרב צייטלין בחוברת הראשונה של המאסף הספרותי "רשפים" שערך דוד פרישמן, שיצא לאור בוורשא בשנת תרס"ט (1909). "רשפים" נערך במתכונת של חוברות שבועיות, וכתבו בו בין היתר ברדיצ'בסקי, ברנר, גנסין, שניאור, ברש, בר טוביה ועוד. מדי שבוע אף הופיע בו פרק מתוך ספרו של ניטשה "כה אמר זרתוסטרה", בתרגום לעברית.
שער תרגומו של פרישמן, בחוברת "רשפים" הראשונה
במאמר זה יוצא הרב צייטלין להגנתו-שלו, לנוכח טענות שונות שעלו כנגדו בעיתונות. מבין השורות ניתן לקרוא כיצד הוא הואשם שוב ושוב בכתיבה פובליציסטית קנטרנית, מתלהמת, ריקה מתוכן ובוכה-לשווא. הרב צייטלין, שאמנם כתב מאות מאמרים פובליציסטיים שעסקו בענייני השעה, שב וטוען שאוזניהם של המכפישים אותו – ואף לבם – אטומים, ומשום כך אינם קולטים את הסבל שהוא מנת חלקה של כל הפזורה היהודית. בהמשך קובל הרב צייטלין גם על הפעילות הפוליטית של עסקני הציבור, ומציין שמדובר בהפשטות ובדיבורים גבוהים, כאשר בפועל הסבל היהודי רק גדל:
"ואולם העם אייהו? איפה הוא העם הקם לתחייה? הראיתם תנועת עם? הראיתם שאיפת עם וחזון עם? קבוצה קטנה של אינטיליגנטים ושל חולמים ושל הולכי בטל אינם – עם. העם אינו הולך לרשת את ארץ אבותיו ולא לבנות ארץ חדשה. העם איננו הולך כלל. בשעה שמכים אותו הוא מתכווץ, בין מכה למכה הוא עוסק בסחורה. העם לא קם לתחייה, העם לא ניעור…
וגדולה מזו אני רואה: העם לא נולד עדיין. ישנם יהודים, ואולם אין עם. ישנם שטיבלעך שטיבלעך בפולין, ישנן ישיבות ישיבות בליטא, ישנם מאות מניינים של יהודים, מפלגות מפלגות, כתות, כתות, לאלפים, יהודים המדברים בכל השפות שבעולם […] ואולם עוד טרם ייעשה הנס של יחזקאל, עוד לא קרב עצם אל עצמו, עוד לא קרם עור, עוד לא בא הרוח…"
והוא מסיים את המאמר:
"והנה אתם באים בפלפולים, בפסקווילכם וברפשכם, ואנחנו באים באמת שלנו, בלבנו הקרוע, באהבתנו ובצערנו. אחינו ילכו אחרינו!"
בחוברות "רשפים" פרסם הרב צייטלין גם את המאמרים "שאלות" (ג,ה), "טיולים" (יט-כ), וכן פרק בסדרה "גדולי המחשבה בישראל" על הרמב"ם (ט-יב). ידידו, פישל לחובר, פרסם מסה אודות הרב צייטלין באחת החוברות, ובה הוא מתאר בפירוט רב את ייחודה של יצירתו. בשנת תשי"א (1951) התפרסם בעיתון "דבר" חלקה השני של מסה זו, שנמצא בעזבונו של לחובר.
בנוגע לפעילותו הציבורית של הרב צייטלין, שהייתה רווייה פולמוסים ודברים חריפים, פרסם כעבור שנים בנו, אהרן צייטלין, בית בשיר שהוקדש כולו לדמותו של אביו:
"אני ידעתי איש משרש נביא: היה זה אבי
ראוהו בני דורו בשווקים.
אמרו: אין זאת, כי שחקיו לא שחקים.
לא ידעו: זה דרך החזון
לכרך ביחד
השוק עם השחק
ולאחד
חקל תפוחין קדישין עם תפוחים קפואים בחורף,
סחר יהודיה עניה,
אשר נהמת נפשה ההרוסה
כמוה כבכי
שכינתא בגלותא"
מקורות יודעי דבר 