את המאמר "ציוּן לעיירה" כתב הרב צייטלין בשנת תרע"ט (1919), והוא פורסם בקובץ "ערכים: קבצים לשאלות החיים ולספרות", כרך א, שערך בוורשא פישל לחובר.
המאמר הוא התרפקות של הרב צייטלין על העיירה היהודית הישנה שחרבה, ועל העולם החדש והלא-ידוע העומד בפתח. כבר בשנת בשנת תרס"ו (1906) כתב הרב צייטלין שני מאמרי ביקורת נלהבים על ספרו של שלום אש, "העיירה", שפורסם בהמשכים ביידיש שנתיים קודם לכן, בשנת תרס"ד (1904). אולם כעת הוא שב אליה לאחר מלחמת העולם, מהפכת אוקטובר, מלחמת האזרחים ברוסיה ושאר טלטלות נוספות שעברו על העם היהודי.
רוב המאמר מוקדש לתיאור ציורי של החיים בעיירה, ואילו בסופו מגיעה "אניית-קיטור" בעלת אופַן גדול, המעוררת יראה עצומה ותקווה גדולה.
"ככה אראה בעיני רוחי את עירת-ילדותי, אשר מני אז כבר נהפכה עשרת מונים, ומי יודע אם השאירה ממנה מלחמת-הדמים, מלחמת האחים בשנים האחרונות, שריד ופליט.
אַיֵך, עיירתי?
לבי הומה אלייך, כאשר יהמה לב איש אל אמו יולדתו. מה עשו לך מני אז ועד הנה כל מיני 'משכילים' וכל מיני 'מתקני עולם' וכל מיני מחרחרי ריב […] מה עשה לך המקרה האכזר מאז נטשתיך, מאז עזבתיך, מאז עקרני הזמן ויגלני גלות אחר גלות […]
אַיֵך, עיירתי?
ברוח כבר שבתי אלייך. כבר שבתי אל אלוהייך באמת ובתמים. אבל את אַיֵך? איה גדריך שהייתי מטפס עליהן? איה הבית שפוך האור שעמד באמצע השוק ושבו הייתי לומד תורה? איה המגרשים מסביבך?"
מקורות יודעי דבר 