על ביאליק: משורר הבהירות

הרב צייטלין הקדיש לא מעט מאמרים וסקירות  במשך חייו לחיים נחמן ביאליק (תרל"ג-תרצ"ד; 1873-1934), המשורר העברי הגדול שהיה בן גילו, ושפריחת השירה שלו התרחשה בצמוד ליצירתיו הראשונות. שניהם אף הושפעו באופן מכריע מהפוגרומים בשנים תרס"ג (1903) ותרס"ה (1905), ופרסומיהם בעקבות אירועים אלו הקנו להם מעמד ציבורי. מאוחר יותר הם אף עמדו בקשרי מכתבים, ואף נפגשו מספר פעמים במהלך חייהם. בראשית שנת תרע"ג (1912) מבקש הרב צייטלין מביאליק שיסייע בידו להוציא לאור חלק מכתביו תחת השם "בשנות רעה", שכן, לדבריו, דברים אלו "הם האספקלריא היותר מאירה של מה שסבלנו, הרינו והגינו מן הפוגרום הקישינובי עד הזבח הגדול של שנת 1905 ועד בכלל".

משפחת צייטלין

משפחת צייטלין, מעט לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. עומדים, מימין לשמאל: נחום הוכרמן (חתן), אהרן צייטלין (בן), לאה (אשתו של אהרן), אלחנן צייטלין (בן). יושבים: רבקה (בת), הרב צייטלין ואשתו אסתר, רניה (אשתו של אלחנן). יושבים מקדימה, הנכדים: דוד (הבכור של אלחנן), צבי-דב (בנו היחיד של אהרן), אברהם (בנה היחיד של רבקה), אדם (הצעיר של אלחנן). 

הרב צייטלין ראה בביאליק לא משורר רגיל, המשתעשע באסתטיקה, ב"צבעים וסממנים יפים", אלא במשורר מסוגם של הנביאים הקדמונים, שחש את צער העולם ותובע את הצדק השמימי (יצירות ויוצרים):

"על 'נבואותיו' של ביאליק כבר דברו רבים […] חפץ אני לציין תכונה אחת שהיא כמעט העיקרית והיסודות ב'נבואות' אלה ולה כמעט שלא הושם לב. מכוון אני לאותו המשא ומתן שיש לביאליק תמיד עם האלוהים [..] ה'אלוהים' איננו אצלו, כמו אצל אחרים, 'מיטב השיר', לא לצורך הציור הוא נעשה 'בן אדם' המדבר בשם האלוהים […] לא בכדי ליפות את הצער ולעדן אותו הוא מדבר על השכינה ועל צערה […] געגועים פנימיים עזים ועמוקים ל'אלוה אשר אליו תכסופנה הנפשות', תפילת לחש זכה וטהורה, המית הלב, צער אין קץ"

להמשיך לקרוא

מתהומות הספק והיאוש

המאמר "מהומות הספק והיאוש: על החתירה העצומה של לֶב שֶסטוב", מהמפורסמים שבמאמרי הרב צייטלין, פורסם בשני חלקים במאסף "התקופה", כרכים כ-כא, תרפ"ג-תרפ"ד (1923-1924). במאמר זה סוקר הרב צייטלין את חיפושי הדרך של שסטוב, הלא הוא יהודה לייב שוורצמן, שהיה פילוסוף ומבקר ספרות נחשב ברוסיה.

הרב צייטלין נפגש עם שסטוב פנים אל פנים בקייב בשנת תרס"ד (1904) – מפגש שהשפיע עליו עמוקות בכל הקשור לגיבוש עמדותיו. שסטוב, שמפעליו ההגותיים באותן שנים היו טבועים בחותם "האדם הסובל", שמע מהרב צייטלין לא מעט על החסידות, ואילו הרב צייטלין, בהשפעת שיחותיהם הערות על טולסטוי, דוסטוייבסקי וניטשה, שב להפוך ברעיון האלוהים.

שסטוב בקייב, תרע"ו (1916)

להמשיך לקרוא

החילונות ודעת ה'

מאמרו של הרב אורי שרקי, "החילונות ודעת ה'", שהתפרסם בספרו "קדושה וטבע", נוגע ביחסה העקרוני של האמונה היהודית אל תופעת החילון – גם אם מפאת קיצורו אינו מציע פתרונות מפורטים.

מיתוס מכונן מבית מדרשה של "מרכז הרב" מתאר כיצד שני אברכים חשובים בישיבה נסעו אי-אז להשתתף בסימפוזיון בבית הספר האזורי "עין חרוד – תל יוסף" בנושא "מה עושה הנוער בזמנו החופשי?". אחרי כשעה וחצי קמה בחורה בשם ענת ושאלה: "תראו, אם אתם כאלה טובים, מה אתם יכולים ללמוד מאיתנו?", ואחד האברכים השיב, בנימה קצת שחצנית – "מה את יכולה להציע לנו, למשל?". הנוכחים היסו את ענת, השתיקו אותה, והדיון נמשך.

סיומו של הסיפור גם הוא ידוע. כאשר שבו האברכים לישיבה וסיפרו לרבם על השתלשלות העניינים, הם קיבלו בתגובה תוכחה רועמת: "נסעתם עד עין חרוד ואין לכם מה ללמוד? באמת שאינך יכול ללמוד שום דבר מה'ענת' הזאת בעמק יזרעאל?".

אכן, סיפור שכבר נגרס עד כדי צרידות. מה גם שבחלוף השנים הגבול בין "אנחנו" ו"הם" או  בין הפנימי והחיצוני למגזר, כבר לא מסומן בחדות (וספק גם אם פעם היה).

להמשיך לקרוא

סוד השנים עשר

חלקו הראשון של מאמר זה, בשינויים אחדים, פורסם בספר "מרחבים" כרך ז, בשנת תשס"ז

א.

"סוד השנים עשר" לרבי אברהם אבן עזרא זכה כבר לשבר קולמוסים ולכרות יערות בדרך לפתרונו הראוי. ברוך שפינוזה ב"מאמר תיאולוגי מדיני" הסתמך עליו בכדי לקבוע שהתורה נכתבה לא בדורו של משה, אלא מאוחר יותר. הדים מהפולמוס סביב קביעה זו של שפינוזה ניתן למצוא בין היתר בפירושו של הרב יהודה ליב קרינסקי (מחבר פירוש "יהל אור" לאבן עזרא, שחי בסוף המאה הי"ט) שיצא לחלוק על שפינוזה וציטט משד"ל וממחברים נוספים מתקופת ההשכלה את נימוקיהם כנגד פירוש זה. ראוי לציון גם ספרו של המשכיל המזרח-אירופאי יהושע השל רוזנקרנץ מפינסק "אורות מאופל" (תר"ס; 1900) שהוקדש כולו לפירושו של רבי אברהם, ומכיל לא מעט "פנינים" כאלו (את "דברי ההשקפה" שהוסיף רוזנקרנץ לפירושו, העוסקים בחלוקה בין "תורת משה" ו"תורת האבות", או בעצם בין "תורת הרבנים" בני-זמנו לבין "הדת הטבעית" שהוא מעוניין לכונן, ניתן לקרוא כאן).

הסוד מופיע בפירושו של רבי אברהם לספר דברים (א, ב):

"ואם תבין סוד השנים עשר גם 'ויכתוב משה', 'והכנעני אז בארץ', 'בהר ה' יראה', גם 'והנה ערשו ערש ברזל' – תכיר האמת"

נמצאנו למדים שלפסוקים שונים מכנה משותף, אך לא הרחיב רבי אברהם את הדיבור – לא עליו ולא על משמעותו. בפירושו לפרשת "לך-לך" מצאנו רמז נוסף (בראשית יב, ו):

"והכנעני אז בארץ – יתכן שארץ כנען תפשה כנען מיד אחר, ואם איננו כן יש לו סוד והמשכיל ידום"

כאן כבר מתבאר הקושי שבפסוק: הלא התורה נכתבה בימי משה, ואם כן מה פירוש המילים 'והכנעני אז בארץ' – הרי גם בימיו של משה הכנעני היה בארץ. רבי אברהם פותח בהשערה על דרך הפשט, שלפני הכנעני ישב בכנען עם אחר, ולכן הדגיש משה שכבר בתקופת האבות היו היו אלה הכנענים – ולא עם אחר – שישבו בארץ.

אך ישנה דרך נוספת לפרש את הפסוק, אשר מעלה תמיהה גדולה. ייתכן והפסוק אכן נכתב בתקופה מאוחרת, בשעה בה הכנענים כבר אינם בארץ, ולכן הוא מזכיר אותם בלשון עבר.

להמשיך לקרוא

קריאה להתבוננות חדשה בחילוניות

פורסם בכתב העת צהר, גיליון כט, תשס"ז

מאמר ישן (ואולי מעט מיושן) שנכתב כתגובה לקדחת הדיונים שלאחר ההתנתקות. אולם הנחת היסוד שלו – "האדם הדתי מוכרח שתהיה לו משנה כלשהי על החילוניות" – אמורה להיות תקפה גם כיום, וכן הדרישה לדון בטיבה של הממשות, החשיבה הרציונלית והתרבות – וביחס שבין האלוהות ובינן.