בעצם ימי השמחה…

מאמר שפורסם בשבועון הציוני "בדרך" לקראת הושענא רבה שנת תרצ"ו (1935), כאשר ברקע קביעת "חוקי נירנברג" כחודש קודם לכן בגרמניה, ועליית שלטון העריצות של סטאלין ברוסיה. אליחן אמיתי טרח והתקין את המאמר לדפוס, והוא מתפרסם כאן באדיבותו.

 

חג הסוכות – "חג שמחתנו". אם על כל החגים נאמר "והיית אך שמח", על חג האסיף לא כל שכן. השמחה בכלל היא אחת התכונות היותר יסודיות של היהדות. "עבדו את ד' בשמחה. באו לפניו ברננה". ובעונש  נאמר "תחת אשר לא עבדת את ד' אלקיך בשמחה". המעמיק היותר גדול במהותה של היהדות והיותר חודר לרוחה ולנשמת נשמתה, רבי יהודה הלוי, רואה ביסודן של כל המצוות שבתורה "יראה, ואהבה ושמחה". ובעל התנא דבי אליהו הפליא להגיד בזה: "יראתי מתוך שמחתי ושמחתי מתוך יראתי".

על דבר ערכה של השמחה בכל ספרי החסידים הדברים אך למותר. בפתחך כל ספר וספר מספרי החסידים מיד יאירו לנגד עיניך דברים רבים ושונים על גדולתה של השמחה ועל היותה התכונה היותר נשגבת המאשרת את האדם ומקרבת אותו לידי עבודת אלוהים באמת ובתמים.

הדברים הגיעו לידי כך שהרבי ר' בונם מפשיסחה אמר פעם אחת: "ירא אנכי שמא יהיו לרשעים שני העולמות. העולם הזה והעולם הבא, מפני שהם תמיד בשמחה…"

ואם כל כך גדול ענין השמחה בכל ימות השנה בכלל ובחגים בפרט, הנה החג שאנו חוגגים אותו עתה, חג הסוכות, הוא גולת הכותרת של השמחה. אנו שמחים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. אנו שמחים בארבעת המינים, אנו שמחים בהלל ובנענועים. אנו שמחים בסוכת שלום שלנו. אנו שמחים בחוג משפחתנו ומכירנו. אנו שמחים בימי החג האחרונים בהקפות ובדגלים, בניגונים ובריקודים ובאים ביום שמחת התורה לנקודה היותר גבוהה שבשמחה. לשמחה שצריכים אנו לצרפה ולשמרה, להזהר בה ולעצור בה לבל תפרוץ את הגבול ולבל תעבור לצרתה – ההוללות…

ובכל זאת.

דוקא בשמחה היותר גדולה שלנו, בשמחה של ימי חג הסוכות. דוקא בעמדנו לפני ד' וחוגגים את "חג שמחתנו", ברוב פאר והדר, דוקא אחר אמירת ההלל (ובנוסח האשכנזים – אחר המוסף), אנו מביעים את התוגה היותר גדולה והיותר עמוקה שלנו. דוקא אז אנו קוראים מעומק עמקי הלב: "הושע נא!"

אינני יודע אם אחרים מרגישים דבר זה כמוני, אבל אני, ברי לי שאף הקינות היותר נמרצות אינן עושות עלי רושם חזק כל כך כאותו הקול בעצם ימי השמחה: "הושע נא! והושיעה נא!"

להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

רבי נחמן מברסלב: חייו ותורתו

את הספר "רבי נחמן מברסלב: חייו ותורתו" פרסם הרב צייטלין בשנת תר"ע (1910) בעברית, לאחר מספר אזכורים משמעותיים שלו במאמריו השונים, ופרסום שני מאמרים אודות רבי נחמן ביידיש. מוקדם יותר באותה שנה פורסם ספרו "החסידות לשיטותיה וזרמיה", ובראש הספר הנוכחי מופיעה הבהרה:

"הספר הזה, שאנו נותנים בזה לפני הקורא, אין לו כל שייכות אל ספר 'החסידות' של המחבר הזה. בספר ההוא יבוא גם כן מאמר מיוחד על דבר רבי נחמן ושיטתו, אבל שם יבוא הכל בקיצור, רק כדי הבלטת הקווים המיוחדים של החסידות הברסלבית והצטרפותם לתמונה השלמה של החסידות בכלל, ופה ידובר בפרטות על דבר חייו ותורתו של האיש הנפלא הזה"

רבי נחמן מברסלב ליווה את כתיבתו של הרב צייטלין החל מסדרת המאמרים הראשונים "הטוב והרע", ועד ספרו האחרון – "אורו של משיח בתורת הברסלבי". בחיבור זה מצייר הרב צייטלין את רבי נחמן כאדם סובל, "מלא יגון" בנוגע לצער החיים ולחידת העולם. "בלב רבי נחמן עם כל קדושתו ופרישותו, אמונתו ותמימותו שרר הצער הגדול של פאוסט…", "רבי נחמן היה האחד והמיוחד בין תלמידי הבעל שם טוב שחשב מחשבות לא רק על קודשא בריך הוא וישראל ואורייתא כי אם על האנושיות כולה. גורלה, תקוותה, עברה, עתידותיה".

להמשיך לקרוא

יוסף חיים ברנר

את הרשימה הארוכה "יוסף חיים ברנר: ערכים וזכרונות", פרסם הרב צייטלין לאחר היוודע לו דבר הירצחו של ברנר, בשנת תרפ"ד (1922), במאסף הספרותי "התקופה".

מסכת הקשרים שבין הרב צייטלין לברנר הייתה ארוכה ומסועפת, כפי שגם ניתן לראות כאן. על מסכת זו עמד בהרחבה פרופ' יונתן מאיר במאמרו: "'תשוקתן של נשמות אל השכינה': בירור מסכת הקשרים בין הראי"ה קוק להלל צייטלין ויוסף חיים ברנר", ובמקומות נוספים.

לקריאה ולהורדה של הקובץ

הטוב והרע

בין השנים תרנ"ט-תרס"ב (1899-1902) פירסם הרב צייטלין בהמשכים את סדרת המאמרים "הטוב והרע על פי השקפות חכמי ישראל וחכמי העמים" בעיתון "השִלֹחַ" של אחד העם. מדובר בפרסום ראשון של רעיונותיו שלו בדפוס, ובעבודה רחבת היקף יחסית.

כתבים נבחרים

ב"הטוב והרע" מנתח הרב צייטלין את בעיית הסבל שבקיום האנושי, וסוקר את השיטות הרעיוניות השונות שהופיעו על במת ההיסטוריה של הרעיונות על מנת להתמודד איתה: החל מהיוונים הקדמונים והבודהיזם, וכלה בשופנהאואר ובניטשה. וכמובן שגם מקומם של חכמי ישראל לא נפקד.

9

מכתבו של הרב צייטלין לאחד העם: "יודיעני נא כבודו מתי יחל להדפיס את פרקי הטוב והרע האחרונים?". בהמשך הוא מודיע על כוונתו לכתוב חיבור נוסף, "היהדות לפני כסא משפט החוקרים האחרונים".

להמשיך לקרוא