החסידות ואחד העם

גם מאמר זה התפרסם בירחון "השִלֹח", אם כי בהפרש מסוים מיתר המאמרים של הרב צייטלין שהתפרסמו בו – בשנת תרע"ד (1914), ערב מלחמת העולם הראשונה. המערכת הקדישה שער מיוחד לדמותו ופועלו של "אחד העם", הלא הוא אשר צבי גינצברג, מייסד ועורכו הראשון של הירחון. שער זה נקרא בשם "חגיגה והערכה", ותרמו לו מאמרים סופרים והוגים שונים, שעסקו במשנתו של אחד העם.

הרב צייטלין מודע לכפירתו של אחד העם ולרציונליות החילונית שלו, ברם הוא מוצא בו אופן התבוננות ייחודי:

"אחד העם […] אינו שם לב לכל מה שמעל לשכל […] אבל חסיד גמור הוא לפי אופן ההתבוננות החב"דית שבנפשו. אם החב"ד מתבונן באלוהות ואחד העם – בעם, הנה התכונה הנפשית של שניהם אחת היא. הרי זו: הסגולה לצמצם את כל חיי הנפש בנקודה אחת עמוקה וכמוסה, להשליטה ולהגבירה על כל מעשה ומפעל, לראות בה ואך בה מקור כל אור וכל טוב, כל ישועה וכל נצח […] להשתוקק אליה, להיכלל בה ולהתבטל בה, לשום בה מעונו וכל מעיינו, להרגיש חדוות עולמים בהימצאה ולערוג עד כלות הנפש בהעדרה.

מה שבעיני החב"די האין סוף, הוא בעיני אחד העם – הלאום. אותו, את הלאום, הוא עובד בכל ליבו, נפשו ומאודו […] עבודתו היא תמיד לשמה, לשם האומה"

מאמר זה נדפס מחדש באסופה "על גבול שני עולמות", עמ' 103-109, תחת הכותרת המוּטה במקצת: "אין עם עולם בלי אלוהי עולם: מה שיש באחד העם ומה שאין בו".

לקריאה ולהורדה של הקובץ

אקוסמיזם בתורת הרב קוק

עבודתו הנדירה של הרב אמנון ברד"ח, שנעשתה בהדרכתו של פרופ' שלום רוזנברג, עוסקת בתורת-ההכרה ותורת-היש שבמשנת הרב קוק. "אקוסמיזם" על פי מובנו המילולי הוא "שלילת העולם", העמדה לפיה היש האמיתי והיחיד-שבנמצא הוא אלוהים. עמדתו של הרב קוק, כפי שמתוארת בעבודה זו, מגלה במושג זה פנים מפנים שונות. בפתיחה, כותב הרב אמנון:

"מטרת העבודה להצביע על:

א. מרכזיות המגמות האנושיות, הרציונליות והטבעיות בתורת הרב קוק. מגמות אלו לא רק שאינן מאבדות את ישותן העצמית בקרבת האדם לאלוהים, אדרבה, הן מתגבשות ומקבלות משנה תוקף.

ב. מרכזיותן של המגמות האנושיות נגזרת ומקבלת את תקפותה אך ורק מתפיסתו האקוסמיסטית של הרב קוק"

בהמשך עוד נטען כי "תפיסתו של הרב קוק מרימה את הערכים האנושיים למדרגת ההשתלמות האלוהית […] הם מקבלים ערך אלוהי נצחי" (עמ' 48). ושם: "היות אלוהים עצמות המציאות ופרטי הבריאה תאריו, נותן לגבולות ההכרה הרציונלית משמעות עליונה" (עמ' 49). הדיון אודות האופן שבו האדם נעשה "תואר של אלוהים" – מה שניתן לכנות "התמקמות" באלוהים – ראוי לעוד הרחבה ופיתוח, הן הגותי והן דתי. עבודה זו היא התחלה נהדרת.

על הרב אמנון ברד"ח ניתן לקרוא כאן. נראה גם שמאז כתיבת העבודה ודיוניו על הרציונליזם ועל שפינוזה הגותו המקורית התפתחה לכיוונים אמנותיים אף יותר, כפי שעולה מהשיעורים השונים באתר ישיבת "ראש פינה".

לקריאה ולהורדה של הקובץ

הראי"ה והתנין העיוור

מאמרו של פרופ' שלום רוזנברג, "הראי"ה והתנין העיוור: 'אורות הקודש' ומשנתו של שופנהאואר" הוא אחד הדיונים הראשונים והשיטתיים בנוכחות שיש למשנתו של שופנהאואר בכלל ולמושג הרצון שלו בפרט במשנתו של הראי"ה. פרופ' רוזנברג נוגע כאן בסוגיות יסוד דוגמת פנאנתאיזם, תורת הכרה, מובניו השונים של הצמצום, היחס בין הרצון והתבונה, פסימיזם, ועוד – נגיעות נקודתיות ומתומצתות, שיש עוד להרחיב על כל אחת ואחת מהן.

החידוש במאמר – כפי שפרופ' רוזנברג עצמו מציין במבוא – הוא במתודה: קריאת כתבי הראי"ה על רקע המגמות הפילוסופיות שהתחדשו בדורו.

לקריאה ולהורדה של הקובץ

קריאה להתבוננות חדשה בחילוניות

פורסם בכתב העת צהר, גיליון כט, תשס"ז

מאמר ישן (ואולי מעט מיושן) שנכתב כתגובה לקדחת הדיונים שלאחר ההתנתקות. אולם הנחת היסוד שלו – "האדם הדתי מוכרח שתהיה לו משנה כלשהי על החילוניות" – אמורה להיות תקפה גם כיום, וכן הדרישה לדון בטיבה של הממשות, החשיבה הרציונלית והתרבות – וביחס שבין האלוהות ובינן.