הקו היסודי בקבלה של הרב קוק

את המאמר "הקו היסודי בקבלה של הרב קוק" פרסם הרב צייטלין בעיתון "הצופה", בשנת תרצ"ח (1938). הבהירות בהסברתו של הרב צייטלין, וקביעתו שהרב שאב מלא-חפניים גם ממקורות חסידיים, היו משב-רוח מרענן שהקדים את זמנו, ואף השפיעו על תלמידים של הרב קוק, דוגמת הרב משה צבי נריה.

האר"י ז"ל העלה את הקבלה לשמי שמים העליונים. אף על פי שבמשלו האדיר הוא מלביש, כמקובלים שקדמוהו, את כל עולם ועולם מעולמות העליונים פרצוף אדם (אדם קדמון, אדם דאצילות, אדם דבריאה, אדם דיצירה, אדם דעשייה), ומדבר הוא, הרבה יותר מן המקובלים שקדמוהו, על כל איבר ואיבר מאיברי האדם, ועל כל גיד ועורק ועצב, על כל מיני הבעות הפנים. אולם בעצמותו של דבר, בנמשל של "העץ חיים" ו"פרי העץ חיים" וכל ה"כתבים", העולמות העליונים הם מופשטים מכל מה שהוא אדם בתכלית ההפשטה. בא הבעש"ט ז"ל והוריד את העולמות העליונים שבעליונים ואת כל הנסתרות שבנסתרות – אל האדם. ואף על פי שהבעש"ט משתמש דווקא בדרך ההפשטה, והוא מבאר גם את כל קבלת ה"זוהר" ואת כל קבלת האר"י בדרך אצילי – רוחני, נשגב שבנשגבים, מפני שברח אף מצל צילה של איזו הגשמה שתהי, ומפני שנלחם בכל ימיו מלחמת מגן ומלחמת תנופה בכל שבתאות גלויה ונסתרת, והדבר גלוי וידוע לכל חוקר החסידות בעין בלתי משוחדת, שהחסידות הבעש"טנית היא בכל כלליה ופרטיה, בכל הלך מחשבתה ועומק שאיפתה, ההיפך הגמור והמוחלט מכל שבתאות. ולא עוד, אלא שממניעי החסידות המלחמה בפראנקיסטים ובכל יתר שרידי השבתאות – באותה שעה הוא מקרב את העולמות העליונים אל האדם, אם לא אל האדם החיצוני הרי אל האדם הפנימי, אל הנפש האלוקית שבאדם ואל לבושי הנפש ההיא.

בא החב"ד, ושם ליסוד מוסד של כל הסתכלות אלוקית את הכתוב: "ומבשרי אחזה א-לוה". ואע"פ שהקבלה כולה נשענת על הכתוב האמור (עיין של"ה "תולדות אדם", ועיין מהר"י שעפטל בהקדמתו לספרו "שפע טל", ובמקומות רבים בספרו), שונה הוא החב"ד מן הקבלה הרגילה בזה, שהוא החב"ד, חותר לתוך עומקי העומקים של חיי הנשמה, מכליל ומגדיר ומצריף את כל ההופעות השונות של אותם החיים, בונה מהם ארמון שיסודו בארץ, בחיי האדם התחתון, ושיאו מגיע על לגובהי "עתיקא דעתיקין". הוא מייסד פילוסופיה, שאין בכל השיטות הפילוסופיות המקובלות באירופה ובאמריקה משלה לברק מחשבה ולדקות מחשבה, ומכונן פסיכולוגיה יחידה במידה, שדורות יעברו עד שתזנח האנושות את כל מה שהיא מעטרת עתה בשם פסיכולוגיה, ותעלה ותגיע לאותן הנשגבות והתעלומות שבנפש, כפי שראו אותן גדולי חב"ד, הרב ובנו רבי אייזיקל אפשטיין (בעל "השפלות והשמחה", "חנה אריאל" ועוד), ודומיהם.

להמשיך לקרוא

בין שני הרים גדולים

המאמר "בין שני הרים גדולים: לדמותו הרוחנית של הרא"י קוק" התפרסם בשבועון העברי "בדרך" בשנת תרצ"ה (1935), לאחר היוודע דבר פטירתו של הרב קוק. הטיעונים שמביא הרב צייטלין משמו של הרב קוק, "דווקא – 'כבשי דרחמנא'" וכן "חיים אנו לא רק בתקופה של 'עקבתא דמשיחא', כי אם רואים אנו לפנינו התחלתם של ימי המשיח עצמם", בולטים בחריפותם.

נוסח זה שלפנינו לקוח מ"ספרן של יחידים", והושמטו ממנו כמה פסקאות חשובות הנוגעות למשאו ומתנו של הרב צייטלין עם הרב זוננפלד, ולפרשת רצח דה-האן. את הנוסח המקורי ניתן לקרוא ולהוריד כאן.

 

כשביקרתי בארץ ישראל בשנת תרפ"ה ראיתי את שני הגאונים הצדיקים – רבי חיים זוננפלד ורבי אברהם יצחק הכהן קוק, זכר שניהם לברכה. מזלי גרם לי שרבי חיים זוננפלד, זה הקנאי הגדול של הזמן האחרון, שוחח עמי שלוש שעות שלמות כדבר עם איש הקרוב לו ברוח, ודוקא על שאלות דתיות עמוקות, ואף על אלה שהן נוגעות בבבת עין של היהדות החרדית. ואף הגאון הצדיק רא"י קוק זצ"ל טייל עמי ארוכות וקצרות על דברים היותר מופלאים שב"הלכתא למשיחא". בשיחות אלה באו לידי ביטוי התקוות היותר כמוסות והאמונות היותר חזקות של שניהם עד כמה שהן נוגעות לעיקר הגאולה, שיבת ציון ותחית העם. ושתי השיחות מתאימות ומשלימות, ומבליטות ביחוד את הניגודים שבין השקפות שני גדולי ישראל אלה, ומתוך הבלטתם של נגודים אלה נראה את הגאון קוק הנפטר, בכל העוז והנשגב שבו.

להמשיך לקרוא