החילונות ודעת ה'

מאמרו של הרב אורי שרקי, "החילונות ודעת ה'", שהתפרסם בספרו "קדושה וטבע", נוגע ביחסה העקרוני של האמונה היהודית אל תופעת החילון – גם אם מפאת קיצורו אינו מציע פתרונות מפורטים.

מיתוס מכונן מבית מדרשה של "מרכז הרב" מתאר כיצד שני אברכים חשובים בישיבה נסעו אי-אז להשתתף בסימפוזיון בבית הספר האזורי "עין חרוד – תל יוסף" בנושא "מה עושה הנוער בזמנו החופשי?". אחרי כשעה וחצי קמה בחורה בשם ענת ושאלה: "תראו, אם אתם כאלה טובים, מה אתם יכולים ללמוד מאיתנו?", ואחד האברכים השיב, בנימה קצת שחצנית – "מה את יכולה להציע לנו, למשל?". הנוכחים היסו את ענת, השתיקו אותה, והדיון נמשך.

סיומו של הסיפור גם הוא ידוע. כאשר שבו האברכים לישיבה וסיפרו לרבם על השתלשלות העניינים, הם קיבלו בתגובה תוכחה רועמת: "נסעתם עד עין חרוד ואין לכם מה ללמוד? באמת שאינך יכול ללמוד שום דבר מה'ענת' הזאת בעמק יזרעאל?".

אכן, סיפור שכבר נגרס עד כדי צרידות. מה גם שבחלוף השנים הגבול בין "אנחנו" ו"הם" או  בין הפנימי והחיצוני למגזר, כבר לא מסומן בחדות (וספק גם אם פעם היה).

להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

על השגחה, שכול ומשמעות

פורסם בספר זיכרון לאביתר אביבי ז"ל.

דיון אודות יחסם של תנאים ואמוראים לנבכי ההשגחה, מופעיה ומגבלותיה. הדיון פותח במחלוקת האמוראים בשאלה האם "יש מזל לישראל", ובניסיון לעמוד על משמעותו המדויקת של אותו "מזל" כפי שבאה לידי ביטוי בדברי הראשונים. כך גם נידונה בו דעת רבא, שעורך ניסוי מעין-מדעי בכדי לקבוע ש"בני, חיי ומזוני – לא בזכותא תליא מילתא, אלא במזלא תליא מילתא".

להמשיך לקרוא

בעומק וברום

המאמר "בעומק וברום: מוקדש לי"ל פרץ", התפרסם בשנת תרס"ג בעיתון "הצופה" , שהיה עיתון יומי שיצא לאור בוורשא בין השנים תרס"ג-תרס"ה (1902-1905). (אין מדובר בעיתון "הצופה" של המזרחי, שהחל לצאת בישראל בשנות השלושים).

המאמר התפרסם על רקע פולמוס בין טשרניחובסקי ובין י"ל פרץ, גם הוא מעל דפי עיתון "הצופה" הוורשאי, שנגע בשאלת היחס בין יופי ואומנות ובין הסבל האנושי. טשרניחובסקי דן בצייר יהודי שמסתגר בעולמו, ופרץ משיב לו – במאמר שכותרתו "מכתב אל בעל השושנים מאת בעל החוחים" –

"ורַד היום, וצללים ריקים ועיפים מתנודדים בחוצות… ובני-עוני חצים ערומים פושטים יד לאגורה ללינת-לילה… ובנות-עוני מדליקות בחשכה את עיניהן הכלות בשארית נשמתן – – וריח הרקבון, המעורב בטיט חוצות, עולה השמימה – ובמוחך מתנועעים צללי צאלים, ובלבך המית מעין גנים, ובנשמתך שושנים אך שושנים…"

דבריו של הרב צייטלין הנם הד לדבריו של פרץ, ואף הוא דן בסבל ובשאלות קיומיות, תוך זלזול-מה ב"ציירים", שמנסים לתת לנשמה תבנית וגוף – שכן הם אינם עונים על השאלה הדוקרת למה ירדה הנשמה לגוף?

"כבר ענו אלפי אנשים על קושית 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו', ועדיין הקושיה הזו נשאלת וחוזרת ונשאלת, מתגלגלת בגלגולים שונים […] ואם היו כל בני האדם שואלים את השאלה הזו באמת, כי אז הייתה השאלה הזאת עצמה תשובה שלמה"

הסריקה להלן מתוך "כתבים נבחרים" – אסופת הכתבים שיצאה לאור בוורשא בשנת תר"ע, חלק א, עמ' 109-111.

לקריאה ולהורדה של הקובץ