הזמנה לתורת הכרה מבית מדרשו של הראי"ה קוק

פורסם ב"אסיף", ביטאון איגוד ישיבות ההסדר, כרך ג, תשע"ו

המאמר דן בשתי שאלות חשובות שעדיין מונחות לפתחם של העוסקים במשנת הראי"ה קוק: האחת – כיצד יצר הראי"ה את הגותו? השנייה – כיצד רצה הראי"ה שייצאו בעקבותיו? מתוך שאלות אלו צפה ועולה תורת הכרה חדשה שהראי"ה קרא לאמץ.

 

הראי"ה מרבה לדבר על הכרה מסוימת של המציאות – "הכרה ברורה", "הכרה עליונה", "הכרה עמוקה", וכיוצא באלו – בה נדרש האדם לאחוז. דיבורים אלו נותרים עמומים, בבחינת "מטי ולא מטי": לרוב הרב אינו מפרט מהי הכרה זו או כיצד אמורים להתוודע אליה.

ניכר מדברי הרב שההכרה המדוברת היא תלוית-רצון, ומושג ה"רצון" שבו משתמש הרב מורה על אימוץ דרך חשיבה חדשה, בחלקה בת-תקופתו.  ב"רצון" זה לא התכוון הרב רק ליכולת שניתנה לאדם לבחור באופן חופשי בין אפשרויות ("מעוניין", "מעדיף"), להרהר או לשקול בדעתו ("כדאי") – אלא לתנועה, לדחף, לפרץ מממוקד של אנרגיה, המצוי במרכז כוחות נפשו של האדם ("משתוקק", "מתאווה", "תאב"). עובדה זו ניכרת לעין כאשר מתבוננים בשורשים השונים בהם עושה הרב שימוש בהקשר המושג רצון, הלקוחים לרוב מעולם התנועה של המים: "שטף", "פרץ", "אשד", "לחץ", ועוד רבים.  השורש "דחף" כשלעצמו משמש מילה מנחה כמעט בכל סוגיית-מפתח במשנת הרב: התשובה העליונה באה מ"דחיפה פנימית"; השאיפה לקרבת אלוהים היא "דחיפה"; השתלמות העולם והתעלותו הן "דחיפה תמידית"; הכפירה נולדת מ"דחיפה גדולה"; תחושת הוודאות היא "דחיפה חזקה"; ואף שיבת ציון נולדת מ"דחיפה סמויה".

בסופו של המאמר, מספר סעיפים פרטיים ופרקטיים בעבודת האלוהים של הרב, ההולכים, סובבים ושבים אל תורת הרצון וההכרה, הכוללים גם המלצות להתנהלות יומיומית.

מודעות פרסומת

אקוסמיזם בתורת הרב קוק

עבודתו הנדירה של הרב אמנון ברד"ח, שנעשתה בהדרכתו של פרופ' שלום רוזנברג, עוסקת בתורת-ההכרה ותורת-היש שבמשנת הרב קוק. "אקוסמיזם" על פי מובנו המילולי הוא "שלילת העולם", העמדה לפיה היש האמיתי והיחיד-שבנמצא הוא אלוהים. עמדתו של הרב קוק, כפי שמתוארת בעבודה זו, מגלה במושג זה פנים מפנים שונות. בפתיחה, כותב הרב אמנון:

"מטרת העבודה להצביע על:

א. מרכזיות המגמות האנושיות, הרציונליות והטבעיות בתורת הרב קוק. מגמות אלו לא רק שאינן מאבדות את ישותן העצמית בקרבת האדם לאלוהים, אדרבה, הן מתגבשות ומקבלות משנה תוקף.

ב. מרכזיותן של המגמות האנושיות נגזרת ומקבלת את תקפותה אך ורק מתפיסתו האקוסמיסטית של הרב קוק"

בהמשך עוד נטען כי "תפיסתו של הרב קוק מרימה את הערכים האנושיים למדרגת ההשתלמות האלוהית […] הם מקבלים ערך אלוהי נצחי" (עמ' 48). ושם: "היות אלוהים עצמות המציאות ופרטי הבריאה תאריו, נותן לגבולות ההכרה הרציונלית משמעות עליונה" (עמ' 49). הדיון אודות האופן שבו האדם נעשה "תואר של אלוהים" – מה שניתן לכנות "התמקמות" באלוהים – ראוי לעוד הרחבה ופיתוח, הן הגותי והן דתי. עבודה זו היא התחלה נהדרת.

על הרב אמנון ברד"ח ניתן לקרוא כאן. נראה גם שמאז כתיבת העבודה ודיוניו על הרציונליזם ועל שפינוזה הגותו המקורית התפתחה לכיוונים אמנותיים אף יותר, כפי שעולה מהשיעורים השונים באתר ישיבת "ראש פינה".

לקריאה ולהורדה של הקובץ

הראי"ה והתנין העיוור

מאמרו של פרופ' שלום רוזנברג, "הראי"ה והתנין העיוור: 'אורות הקודש' ומשנתו של שופנהאואר" הוא אחד הדיונים הראשונים והשיטתיים בנוכחות שיש למשנתו של שופנהאואר בכלל ולמושג הרצון שלו בפרט במשנתו של הראי"ה. פרופ' רוזנברג נוגע כאן בסוגיות יסוד דוגמת פנאנתאיזם, תורת הכרה, מובניו השונים של הצמצום, היחס בין הרצון והתבונה, פסימיזם, ועוד – נגיעות נקודתיות ומתומצתות, שיש עוד להרחיב על כל אחת ואחת מהן.

החידוש במאמר – כפי שפרופ' רוזנברג עצמו מציין במבוא – הוא במתודה: קריאת כתבי הראי"ה על רקע המגמות הפילוסופיות שהתחדשו בדורו.

לקריאה ולהורדה של הקובץ

הטוב והרע

בין השנים תרנ"ט-תרס"ב (1899-1902) פירסם הרב צייטלין בהמשכים את סדרת המאמרים "הטוב והרע על פי השקפות חכמי ישראל וחכמי העמים" בעיתון "השִלֹחַ" של אחד העם. מדובר בפרסום ראשון של רעיונותיו שלו בדפוס, ובעבודה רחבת היקף יחסית.

כתבים נבחרים

ב"הטוב והרע" מנתח הרב צייטלין את בעיית הסבל שבקיום האנושי, וסוקר את השיטות הרעיוניות השונות שהופיעו על במת ההיסטוריה של הרעיונות על מנת להתמודד איתה: החל מהיוונים הקדמונים והבודהיזם, וכלה בשופנהאואר ובניטשה. וכמובן שגם מקומם של חכמי ישראל לא נפקד.

9

מכתבו של הרב צייטלין לאחד העם: "יודיעני נא כבודו מתי יחל להדפיס את פרקי הטוב והרע האחרונים?". בהמשך הוא מודיע על כוונתו לכתוב חיבור נוסף, "היהדות לפני כסא משפט החוקרים האחרונים".

להמשיך לקרוא