מתי נזכה לזה? הגיונות לשבועות

מאמר זה פורסם בשבועון "בדרך", בערב חג השבועות תרצ"ה (1935). הרב צייטלין פותח בעיון בפיוט ארמי קדום, שנאמר בחלק מהקהילות לפני קריאת עשרת הדברות בתפילת שחרית, ומשתמש גם בדימויים מתוך הפיוט "אקדמות". אך כל אלו משמשים רק מבוא לדיון הנוקב שהוא עורך בחלקו השני של המאמר בנוגע למצבו המוסרי והרוחני של העם היהודי בדורו; מצב הגורם לו ל"הסתלקות המוחין".

צייטלין ביובל למאמעט

תמונה של הרב צייטלין משנת תרצ"ה (1935), מתוך גיליון לציון 25 שנה לעיתון "דער מאמענט"

"ארכין ד' שמיא לסיני ואמר למשה מתימנה: קום סק" – הטה ד' את השמים לסיני ואמר למשה: קום ועלה. פחד משה פחד גדול: היקום, היעמוד ילוד אשה בין שרפים ואופנים? הלא ישרפוני בהבל שבפיהם? ענה הקב"ה ואמר לו: "בני פלטין דידי לא יבהלונך, דכבש יתהון סבך מראש" – אל נא יבהילוך בני היכלי, כי כבר כבש אותם זקנך אברהם מראש. "גומרין דאתון הוה נוריה דנמרוד, ולא יכיל למכוה רגלוי דסבך" – גחלי אש של כבשן נמרוד, לא יכלו לכוות את רגלי זקנך. "דבק לית הוא נורא דמלאכי בך, דעמך אשא אכלא אשא" – אש מלאכי לא תפגע בך, כי אתך אש אוכלה אש. "הא אנא מלביש לך פורפירין דידי, דאין גריב מלאכיא תנגשינה בהון" – הרי אני מלביש אותך פורפין [=גלימה] שלי, שאם יקרבו אליך המלאכים תכבוש אותם בהם. "וקבעית קרני הוד בראשך, דלת גבר דקריב לותך" – וקבעתי קרני הוד בראשך, אשר אין איש אשר יוכל לגשת אליך.

עומד לו משה הענו נבהל ומשתומם: מי הוא ומה הוא כי יתהלך בין מלאכי אש? ואם היה אברהם אשר הושלך לתוך כבשן האש ולא נכווה, הלא זה היה אברהם, הגדול בענקים, אבל הוא, מי הוא אשר ילך בגדולות ובנפלאות כאלה?

ומשיב לו הקב"ה: "זעירא לא תהוי באפך משה, דלית את ידע מה חבתך עלי" – אל נא תקטן בעיניך משה, כי אין אתה יודע מה גדולה אהבתי אליך. "חי וקים אנא דבראית איקונך, עד לא שכללית רומא ומוכא" – חי וקים אני, שבראתי צלם דמותך בעוד שלא שכללתי עוד רום ושפל. "מכו שמיא ורמת ארעא, ואשתכח דקאים בין חיתא. נעו מלאכין ודחילו אופנין וגלגלין, כד חמון משה דקרב לערפלא. שערות רישיה קמו להון כחדא, כד חמון דאיקונין דיעקב חזא מוזקף לקבליה" – ירדו השמים ועלתה הארץ ונמצא עומד בין החיות. נעו המלאכים וחרדו האופנים והגלגלים, כשראו את משה ניגש לערפל. שערות ראשיהם סמרו כשראו את איקונו של יעקב עומד זקוף לקראתו.

השמים נכפפים, הארץ מתעלה, משה שלנו עומד בין אראלים, שכולם נרעדים ונפחדים ממנו. בימי חג השבועות אנו כולנו מתרוממים ומתעלים, מרגישים אנו כי נופלות המחיצות: עליונים למטה, תחתונים למעלה. ומזכירים לנו את כל גדלנו וטובנו, משבחים ומפארים את יוצרנו, יוצר בראשית, מספרים הודו, מגידים תהילתו לפני כל באי עולם, מביעים חידות מני קדם, מגלים צפונות ונעלמות, מביטים מבעד למסך הבריאה, צופים ומביטים לאשר ייעשה באחרית הימים, מרוממים, משבחים ומפארים את ישראל עם קדוש אשר אצל עליו אלוהים מכבודו.

להמשיך לקרוא

מפתח לספר ה'זהר'

את ה"מפתח לספר ה'זהר'" פרסם הרב צייטלין בשלושה חלקים במאסף "התקופה" בשנים תר"פ-תרפ"א (1920-1921), בספרים השישי, השביעי והתשיעי.

חציו הראשון של המאמר מוקדש לשאלת מחברו של ספר הזהר, והרב צייטלין מתעמת עם שיטות המבקרים השונות תוך הצגת תזה משלו. בשנת תרצ"ג (1933) הוא יטען, במכתב לסופר צבי זבולון ויינברג, כי גרשם שלום נטל מלא חפניו ממאמר זה ללא ציון המקור. חציו השני של המאמר הוא דיון בהשקפת עולמו של הזהר, הנערך סביב ביאור המאמר "פתח אליהו".

כשנה לאחר מכן החל הרב צייטלין את מפעלו הגדול לתרגום וביאור הזהר, מתוכו הגיעה לידינו רק ההקדמה. על מפעל זה הרחיב פרופ' יונתן מאיר במאמרו: "התהוותו וגלגוליו של מפעל תרגום וביאור ספר הזהר להלל צייטלין", בתוך: קבלה: כתב עת לחקר כתבי המיסטיקה היהודית, כרך י (תשס"ד), עמ' 119-157.

ה"מפתח לספר ה'זהר'" נדפס שנית בספר "בפרדס החסידות והקבלה", שיצא לאור בהוצאת "יבנה", עמ' 105-225. הסריקה להלן לקוחה מתוך הפרסום המקורי ב"התקופה".

לקריאה ולהורדה של הקובץ [חלק א] [חלק ב] [חלק ג]

על השגחה, שכול ומשמעות

פורסם בספר זיכרון לאביתר אביבי ז"ל.

דיון אודות יחסם של תנאים ואמוראים לנבכי ההשגחה, מופעיה ומגבלותיה. הדיון פותח במחלוקת האמוראים בשאלה האם "יש מזל לישראל", ובניסיון לעמוד על משמעותו המדויקת של אותו "מזל" כפי שבאה לידי ביטוי בדברי הראשונים. כך גם נידונה בו דעת רבא, שעורך ניסוי מעין-מדעי בכדי לקבוע ש"בני, חיי ומזוני – לא בזכותא תליא מילתא, אלא במזלא תליא מילתא".

להמשיך לקרוא

רבנן דאגדתא

לחובבי הסוּגה: אוסף מקורות מכתבי הרב קוק על הצורך לפתח את תחום לימודי האמונה בישיבות – בעומק, בגדלות, ברוחב דעת, בהתבוננות פנימית ובדיוק מתודי. לפני מעל למאה שנה יצא הרב קוק במספר קריאות לשנות את סדרי הלימוד הנהוגים בעולם התורה, ולהקצות זמן חשוב לעיון ויצירה במרחבי הרוח של היהדות. סדרים אלו, לדבריו, עומדים לרועץ למעמדה של התורה בקרב הדור הצעיר, ואף נקבעו בניגוד לדעתם של גדולי הדורות, ראשונים ואחרונים. בפרט בדור התחייה והשיבה של העם היהודי לארץ-ישראל ולהיסטוריה, לצד הפתיחות למגמות אידאולוגיות כלליות ולחיי טבע, גוף ונפש – מצב זה נעשה בלתי נסבל.

החוברת נערכה בשיתוף עם הרב עזרא היימן, כחלק מחזון בית המדרש "גלי מסכתא" ללימוד אגדה.

מקום לטירוף

       מוקדש באהבה לאחותי, ד"ר פנינה דרור ז"ל, שלא הייתה מסכימה עם מילה אחת ממאמר זה, אבל הייתה מטורפת אמיתית.

א.

"הצג קצת אנרכיה, שבש את הסדר הקיים, והכול יהפוך לכאוס…"

הית לדג'ר, האביר האפל, 2008

במאמר זה איני מדבר על הטירוף במובנו הפסיכופתולוגי. המילים "טירוף", "מטורף", מתגלגלות מזה זמן בשיח היומיומי: "אחי, זה מטורף מה שהולך פה", "טעים בטירוף", "העולם הולך ונעשה מטורף", ואפילו: "זה מטורף לא למחזר". קשה להתחקות על מקורו של שימוש לשון. ייתכן גם שמדובר בתופעה זניחה: לאחר המילים מגניב, קוּל, תותח, קורע, חבל-על-הזמן, אחלה וקריאות נוספות, בא תורה של המילה מטורף (ומקבילתה באנגלית: It's crazy).

אולם בדקדקנות מסוימת ניתן להבחין בשני שימושים נבדלים למילה זו: יש מצבים שבהם היא מתבטאת בדאגה ואפילו בחרדה. מנגד, יש לא מעט מצבים שבהם היא מתבטאת בהתרגשות ואף בהתלהבות. אני מעוניין להרהר בשימושי-לשון אלו, ולהשתמש בהם כשער נוח לדיון מעיק.

להמשיך לקרוא

גוריא דנורא

לחובבי הסוּגה: אוסף מקורות מכתבי הרב קוק על יצר העבודה הזרה, ועל יחסו לנבואה ולשיבת העם היהודי לארצו. משנתו של הרב קוק מתייחדת במקום המרכזי שהיא מעניקה לתשוקה לקרבת אלוהים, לאותו רגש טבעי ובעל-עוצמה שְיָקד בעבר בלב כל התרבויות האליליות. הרב קוק ראה ברגש זה את הכוח המכונן והמחולל את החיים באדם, כוח הכרחי וטוטאלי, אך תבע לזכך אותו ולצרף אליו את צדדיו הרציונליים של האדם.

לדבריו, זהו מובנו של אותו "גוריא דנורא", כפיר עשוי אש, שתואר על ידי חז"ל; אותו כפיר שהיה טמון בקודש הקודשים, ושימש מקור לשתי תופעות הנראות מנוגדות: הנבואה והאלילות.

החוברת יצאה לאור במסגרת בית המדרש לאגדה "גלי מסכתא", ונערכה בשיתוף עם הרב עזרא היימן.

לחשבונו של עולם

את סדרת המאמרים "לחשבונו של עולם" פרסם הרב צייטלין בין השנים תרס"ג-תרס"ד (1903-1904), בכתב-העת "השִלֹחַ" של אחד העם. מדובר באחת הפסגות של יצירתו באותן שנים. מעבר לעובדה שהוא שב להשתמש בהרחבה ב"מילים הישנות" – במקורות היהדות, הוא גם מעביר תחת שבט ביקורתו את ההגות הפילוסופית והפוליטית בת התקופה.

32א

אחד ממכתביו של הרב צייטלין לאחד העם, בראשית הקשר ביניהם. הוא מעוניין לכתוב ספר על הרלב"ג, שכן "בין חוקרי ישראל בימי הביניים [הוא] הראוי להיקרא בשם פילוסוף במלוא מובן המילה"

להמשיך לקרוא