על שום מה?

את המאמר "על שום מה? משיחותיו של ספקן" פרסם הרב צייטלין בעיתון "הזמן" הווילנאי, בערב ראש השנה שנת תרס"ו (1906). שנת תרס"ה (1905) הייתה שנה רבת מהפכות ותהפוכות – מלחמת רוסיה-יפן וניסיון ההפיכה ברוסיה, פוגרום "קישינב" השני ופרעות "המאות השחורות", הגירה מאסיבית של יהודים מ"תחום המושב" ודחיית "תכנית אוגנדה" בקונגרס הציוני השביעי, ועוד. גם בעולמו שלו הוא חווה טלטלה – באותה שנה עקר את דירתו לווילנה, שם גם התוודע לתחומים חדשים בהגות ובאמנות שלא הכיר קודם לכן.

תהפוכות וטלטלות אלו ניכרות במאמר, שהוא מעין כתב אישום מקיף (ומפתיע בעוצמתו) כנגד שיטות המחשבה המטריאליסטיות המתיימרות להעניק מענה כולל לשאלת החיים. צייטלין מגחיך את אוצר המושגים הפוזיטיביסטי ולאחר מכן את זה המרקסיסטי והפוליטי, תוך תיאור אימת המוות הישירה ממנה הם מנסים לחמוק. בשנה שלאחר מכן יחלו להופיע מסותיו החסידיות הגדולות. בנקודת זמן זו, ניכר שהוא עומד על סיפו של מפנה דתי.
 

א.

כמה מקנא אני באותם בני האדם שיש להם לכל דבר מילים מוכנות מכבר, מילים המספיקות לבאר כל דבר ולפרש כל דבר, מילים הכוללות בתוכן שיטות שלמות, מושגים מוגבלים ומסוימים, פתרונים שלמים ומוחלטים.

כמה מקנא אני בבני האדם המאושרים האלה. לבני אדם אלה כמעט שאין כל צורך במחשבה, בחקירה ודרישה, ועל אחת כמה וכמה שאין הם יודעים בצערו של המסופק תמיד, המבקש תמיד וחושד תמיד את עצמו: שמא טעיתי…

כמה מקנא אני בבני אדם אלה היודעים את הכל ומבינים את הכל. כל הדברים שבעולם מחוורים להם כשמלה ויודעים הם תשובות ברורות, קצרות ומספיקות על כל השאלות הארורות…

לפני עשרות שנים הספיקו רק המילים: אבולוציה, ריאקציה, פרוגרס, ריאליות, פוזיטיביות, שלושה פאזיסים [=חוק שלושת השלבים של אוגוסט קונט], אורגניזם סוציאלי, חופש המסחר, ההתפתחות החופשית, ההתרכבות והדיפרנציאציה, ועוד ועוד.

עתה ישנן עוד מטבעות עוברות לסוחר: פרולטריון, פרולטריוניזציה, התרכזות הקפיטליזם, הסדר הקפיטליסטי, שלילת הסדר הקפיטליסטי, המטריאליזם ההיסטורי, המטריאליזם הכלכלי, הפסיכולוגיה של הבורגנות, הפסיכולוגיה של הזעיר-בורגנות, הפסיכולוגיה של הפרולטריון וכו' וכו'.

בימים היותר אחרונים סובבות הולכות עוד מילים: אגיטציה, אורגניזציה, קונספירציה, טקטיקה מפלגתית, יחס מפלגתי וכדומה, וכדומה.

אלה יודעים רק את המילים ופירושן הקצר בלבד, ואלה יודעים את כל פרטי פרטי השיטות התלויות בהן, ואולם הצד השווה שבהם שכאלה גם אלה יודעים להשיב על הכל ויודעים ומבינים את הכל, את הכל.

– מדוע קשה לי לחיות והחיים והמוות גם יחד יבעתוני?

– לפי הסדר הממוני השורר עתה בעולם וכו'.

– מדוע הרשעה שולטת בכל וידה כל כך אמיצה?

– לפי הסדר הממוני השורר עתה בעולם וכו'.

– מדוע אוהבים בני אדם כל כך את השקר ושונאים את כל אשר ינסה לגלות מעט מן האמת?

– לפי הסדר הממוני השורר עתה בעולם וכו'.

– מדוע הכל כה נעלם ומכוסה ואי אפשר לדעת ולהשיג דבר מה?

– לפי הסדר הממוני השורר עתה בעולם וכו'.

וכה סובב הולך תירוץ אחד על כל השאלות והתמיהות ועל כל אשר ישאך רוחך ועל כל אשר יתעה לבבך ועל כך אשר יחרידך ויבהילך ועל כל אשר יגזול את שנתך בלילות. ומה יעשה איש שכמוני שאיננו מוצא מרגוע בכל מיני התירוצים, המילים והשיטות הכרוכות בה גם יחד?

מה יעשה איש, היודע ששיטות חולפות ועוברות והשאלות על מקומן עומדות והחיים כל כך קשים ורעים והאוויר כל כך מחניק והחושך כל כך גדול ואין להכיר ואין לדעת ואין לצאת מן האופל והתהום והצעקה מתפרצת ואין שומעה והאנחה שוברת ואין אזניים לה?

מדוע פלוני הציוני יוצא לדרכו מלא אמונה בכוחותיו, בקדושת אידיאליו, בעבודתו הרבה אשר יעבוד לעמו, בעתיד הנהדר, בתכלית הנשגבה, והוא נהרג בשביל איזו אגורות שקיוו למצוא אצלו?

מדוע פלוני עומד ושופך את דמעותיו לפני אל חנון ורחום מתוך ספר התהלים וכדור מוות של איש צבא חולף ועובר את רקתו?

מדוע עומד ילד פלוני ומגין על אחיו הקטנים ובהגינו על אחיו הוא נרצח בידי אכזר?

מדוע האדם כה הפקר, הוא וחייו, תקוותיו, אידיאליו, חזיונותיו ומשא נפשו?

מדוע הכל כה מלא לעג מר לכל אשר ישאף האדם ולכל אשר יאהב האדם ולכל אשר יוקיר ויכבד?

המוות – הלא הוא אמת האמיתיות… מדוע זה כל כך יפחיד ויבהיל, ישומם ויחריד? מדוע זה ימשוך ויקרא, יאיים ויהתל גם יחד?

ומדוע לעגוֹ כל כך קר ואכזרי? מדוע זה לעגוֹ מלא כל  כך אמת וזוועה?

ומי היא אותה היד המביאתני לעולם, המענה אותי בכל מיני עינויים וייסורים, המושכת בקסמיה ודוחפתני לתהום רבה?

ומה הם אותם עולמות אין קץ שכל כך רחוקים המה לי וכל כך קרובים והם מושכים ומבהילים, מבהילים ומושכים?

ומה הוא אותו הלַיל הארוך, בלהותיו, קסמיו, חשכו, נגהו, ברקיו, רעמיו, אימתו, תוגתו, יפיו וגבורתו?

ומה הוא אותו ה"שם" שכל כך מדבר הוא אל לבנו וכל כך לא נודע לנו, שכל כך נשאף אליו וכל כך ניבהל מפניו, שכל כך רחוק רחוק הוא מאיתנו ובקרבנו בלבנו ישים ארבו?

ומה הם הגעגועים אל אושר אשר איננו ואל הוד ויופי אשר לא חזינו ואל עליצות אשר אין על עפר משלה?

מה הם החלומות הגדולים אשר ימלאו את נפשנו רטט היצירה ורעדת החזון?

ומה הם החלומות הנוראים אשר לזכרם תסמרנה השערות ויקפא הדם?

מה היא השאול? מה הוא השחת? מה הם החיים? מה הוא המוות?
 

ב.

ואומרים אתם לי: פה עמוד. בקש אושר, אושר בארץ, אל תבהל ברוחך, אל תחקור במופלא. עמול, עבוד, שכלל, הדר.

שומע אני לדבריכם, ואולם פתאום תחרידני אותה השאלה המרה: לשם מה?

ופורש אני לאיזו קרן זווית ומהרהר בכל שיטותיכם, דעותיכם, הוכחותיכם ודבריכם, ועדיין אינני יודע למה ובשביל מה?

והחיים – חַיי, והמוות – מותי, וכל "פרוגרס" לא ייתן תוכן לחיי ולא ירחיק ממני את בהלת המוות.

וכל אחד מאיתנו הולך לו בדרכו הקרה, האפלה והשוממה ישר אל עולם הדומיה. הלך נלך כל אחד לבדו וכל "אחדות סוציאלית" לא תעזור ולא תושיע…

ואם גם אלפי נאומים תדברו איש על קבר רעהו, ואם גם אלפי ניקרולוגים [=מודעות אבל] תכתבו, ואם גם אלפי מצבות תקימו איש לאחיו – ליבותיכם יישארו קרים ככפור,

ואם גם תרבו שאון ומהומה בכדי להשקיט ולהרגיע את אימת החיים והמוות – הועל לא תועילו,

ואם גם תרבו להונות את עצמכם ולהטביע את ה"פרט" ב"כלל" או להטביע את הפרט ברושמי הרגע ובתענוגי הרגע – "הוא" עומד בחרבו הקשה,

ואם גם תרבו להשתעשע ב"זכויות" אשר תדרשו ואשר תשיגו ובכל מיני הצחוק הנעימים והנוראים גם יחד – השאלות הארורות בתקפן הן עומדות.

ובקשתי שטוחה מלפניכם: עבדו, עמלו, עשו, ייצרו, אף אני אעבוד ואעמול עמכם. ואולם תני לי גם לעמוד לרגע, לחשוב ולהסתפק ולשאול: על שום מה?
 

© כל הזכויות שמורות ל"מקורות יודעי דבר"

מודעות פרסומת

8 מחשבות על “על שום מה?

מחשבה משלך

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s