מילים טרופות

יצחק כהן, הוא משורר ומוזיקאי צעיר (28) ומחונן, העובד בימים אלה על הפקת מופע ראשון ועל ספר שירים. את יצחק, המתגורר במושב "שובה" ועובד ב"שומר החדש", ניתן להגדיר כמשורר של החצר האחורית – ולא רק מפאת מקום מושבו הפיזי בפריפריה. השירה שהוא כותב מצויה על התפר בין התשוקות הכמוסות ביותר ובין רצפת המציאות הקשוחה בה הן מוטחות שוב ושוב, ולא חוסך במילים בוטות ובועטות לשם כך.

שירה היא עניין לטעם אישי, ויש המעדיפים את האינטימיות כאשר היא מוגשת ברכוּת ועל מצע משוכלל של מילים מהמקורות – רוח חרישית הנושבת מגן עדן. יצחק כותב כמי שהושלך מגן עדן, "דפוק וזרוק" כלשונו של אורוול, אך גם כאשר הוא משתולל או פולט ניבול פה נפרשת לעיני הקורא נפש עדינה ורגישה – שהריאליזם הקשוח שלה עוד מבליט את העדינות והרגישות שלה.

את הכותרת "מילים טרופות" בחר יצחק לקובץ השירים, המתאר את ה"היות בעולם" שלו – היות בעולם שלא לכולם שמורה ההזדמנות "להיות בו". מוגשים כאן ממנו מספר שירים מיושבים בדעתם, כאלו שאינם חורכים מדי את האזניים.

י' זָרַק עַצְמוֹ מִן הַחָלוֹן,
מִישֶׁהוּ הִשְׁאִיר תְּרִיס פָּתוּחַ בַּמַּחְסָן.
י' נִדְקַר בְּבִטְנוֹ. נִפְצַע קָשֶׁה
בְּסָכִּין קֵהָה שְׁמִישֶׁהוּ סוֹבֵב שׁוּב וָשׁוּב.
תַּחַת אַרְגָּז מַשָׂאִית. תַּחַת גַּלְגַּל מְכוֹנִית.
נִמְצַא לְלֹא רוּחַ בְּפִיר מַעָלִית. י'
חוֹלֵם סְרָטִים, כֹּל עֶרֶב
מִישֶׁהִי אַחֶרֶת מְבַקֶּרֶת בַּחָלוֹם.
י' עוֹטֶה מְעִיל נוֹצוֹת, רֹאשׁוֹ
חָשׂוּף בּוֹעֵר בָּאֵשׁ, עֵינֵי י' שְׁחוֹרוֹת מְאֹד
הֵם פֶּתַח בּוֹר קִבְרוֹ. י' שׁוֹאֵף
לְהִיבָּלַע בְּחוֹר הַמִקְלָחוֹן, אֶת כֹּל מֵעָיו
יַגִּיר לְשָׁם, אֶת כֹּל רִירֵי מוֹחוֹ. י' הוּא
גֶבֶר מְאוּבְחָן, זֶה לֹא סְתָם הָאַהֲבָה
לִמְשֻׁגָּעִים – הֵם מְסִיחִים אֶת דַּעֲתוֹ.
י' מַרְבֶּה לְשׂוֹחֵחַ עִם עַצְמוֹ
מַרְבֶּה לְגַדֵּף אָנִי חֲסַר כָּבוֹד וְלֹא קָשׁוּב
לָהוֹרָאוֹת. י' מְדַמְיֵן
שֶׁהוּא עוֹשֶׂה שִׁירִים, י' מְדַמְיֵן
שֶׁהוּא כַּפַּיִים סוֹעֲרוֹת, סְפּוֹטִים בִּצְבָעִים,
תְּשׁוּאוֹת אַהֲבָה מִתְמַשְּׁכוֹת.
י' לֹא יוֹדֵעַ לִבְכּוֹת

שֵׂכֶל שֵׂכֶל,
לֵית רְשׁוּתָא לְאַף בַּר נָשׁ לְאִשְׁתַּחְרְרָא מִינָךְ.
אַנְתְּ הוּא דְכַבַלְתְּ לְכוֹלָא נִבְרָאִים בְּגוֹ תַּבְנִיּוֹת הַסְבָּרָה.
אַנְתְּ הוּא דְיָהִיב שְׁמָא לְכוֹלָא
וְאַף לְמָאן דְּבַעֵי לְמֵיקַם עֲלָךְ בְּמֶרֶד.
וְכֹל בִּיקוֹרוֹת וְקִטְרוּגִין דְּאִתְאַמְּרוּ עֲלָךְ בְּכָל דָּר וְדָר
אִתְעֲבִידוּ עַל יְדָךְ וּבְמוּשָׂגִים דִּילָךְ.
וְלֵית דְּפָתַר רָזָא דָא לְבַר מֵאִילֵין דְּאִתְחַרְפָנוּ אוֹ דְּמִיתוּ בְּיִסּוּרִין
[נ"א: וְלֵית דְּפָתַר רָזָא דָא וְלֵית דְיִפְתֹּר]
מָאן יֵימָא לָן מַה לַּעֲשׂוֹת?!
(שיפוצי זהר, פרשת תולדות יצחק)

[מַשָׂא סְנוּפְקִין]

אִם אָבִיךְ לְקָחַנִי מִמֵךְ
וּבֵיתֵנוּ רֵיקָם וְכוֹרֵעַ
וְיֶלֶד יָחֵף בְּחַדְרֵי חֲדָרִים
לֹא מַבְדִּיל עוֹד בֵּין מַּיִם לְמַּיִם
לָמָּה כָּכָה שׁוֹאֶלֶת אִמֵּךְ
לַעֲנוֹת לָהּ אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ
שָׂרַפְתִּי הַלַּיְלָה אֶת כָּל הַסְּפָרִים
שֶׁתִכְנָנְתִי לִקְרוֹא פַּעֲמַיִים
אֶלְבַּשׁ מַלְכוּת וְאֶשְׁרֹק חֲרִישִׁית
וּפַנַי מְלֵאוֹת בְּעֵינַיִים
וְלֹא אֶתְפַּתֶּה לְהַרְכִּין אֶת רֹאשִׁי
בִּפְנֵי אָב דִּמְיוֹנִי בָּשָׁמַיִם
חוֹרֶף קַר – כּוֹבַע חַם, בֶּטֶן רֵיק – תִּיק עַל גַּב
וְזִיפִים שֶׁצָמְחוּ לֹא מִדַעַת
קַוִוים לִדְמוּתִי בְּלֵילוֹת בּוֹדֵדִים
אֵימָתַי אֶהְיֶה לֵב פּוֹתֵחֵ
סָךְ דְּרָכִים שֶׁדָרַכְנוּ, בּוֹרוֹת שֶׁנִכְאַב
סְָך זְמָנִים שֶׁרָעַבְנוּ לָגָעָת
טְמוּנִים כִּזְרָעִים בְּלִיבּוֹת יְלָדִים
גּוּף קָטָן וְסוֹפֵג לֹא שׁוֹכֵחַ
אֶלְבַּשׁ מַלְכוּת וְאֶצְחַק חֲרִישִׁית
וְעֵינַיי מְלֵאוֹת כְּיָרֵחַ
בְּאֶרֶץ אִילֶּמֶת אוֹתִי תִּפְגְּשִׁי
קַו בֵּין מַּיִם לְמַּיִם מוֹתֵחַ
תַּם

עֵינַיִים הִיא אוֹמֶרֶת
לְאָן עַכְשָׁו הוֹלְכִים
הָלַכְנוּ לְאִיבּוּד קְצָת (לֹא?)
בִּשְׂדֵה הַתַּפּוּחִים.
אוּלַי נָשׁוּב הָעֶרֶב
אֶל אַרְצוֹת הַחֹם הַטּוֹב
וּמַקְּלוֹת הקִּנָּמוֹן.
לְשׁוֹן זָהָב צוֹחֵק.
יהִי רָצוֹן שֶׁכָּל תְּשׁוּקוֹתַיי תִּתְגַשֵּׁמְנה לְטוֹבָה
(כּוֹכָב הַגַּעֲגוּע הַשָּׁקוּף בִּשְׁמֵי כָּסְפִּית רַכָּה)
וְשֶׁפַע חוֹמְרִי יַעֲטוֹף אֶת רַגְליִיךְ
(שׁוֹשַׁנַת הַכְּאֵבִים הַנִּטְרָקִים בְּאַדְמָת גָּלוּת נוֹדֶדֶת).
לְרֶגַע אָרוֹךְ הָיִינוּ כְּחוֹלְמִים.
שְׂפָתַיִים הִיא לוֹחֶשֶׁת
רָצִיתָ שֶׁאָבוֹא?
(רָצִיתָ שֶׁאָבוֹא?!)
שֶׁמֶשׁ סְגוּלָה —
מֶרְחָק זָהֹב —
פְּנִינָה טְלוּלָה —
אַתָּה תָמִיד הוֹלֵךְ מַהֵר
אַתָּה זוֹכֵר? אוֹתָה זוֹכֵר?
שֵׂיעָר שָׁחוֹר שׁוֹתֵק.
בְּכָל פַּעַם שֶׁאַתְּ אוֹמֶרֶת לִי
אַתָּה רָחוֹק מִמֶּנִי
בַּלֵב שֶׁלְךָ (פַּרְפָּר כָּתוֹם נוֹשֵׁק לְפִּרְחֵי הָאֲפַרְסֵק)
גַּם אַתְּ רְחוֹקָה מִמֶּנִי
בַּלֵב שֶלָךְ (מַטָּח תּוֹתָחֵי אַרְצוֹת צָפוֹן).
לָכֵן אַתְּ כּוֹעֶסֶת.
אָדוֹן לִבָּהּ
שָׁחוֹר כְּיָרֵחַ עַל יַם,
גְּבִירָת חָיַיו
סָבְלָנִית כְּסִירָת דָּיָיגִים.
אָדוֹן לִבָּהּ
מָתוֹק כְּיָרֵחַ עַל דַּם,
גְּבִירָת חָיַיו
נְשָׁרִים עַל כְּתֵפֶיהַ חַגִּים

רֵיק לִי הַחַיִּים רֵיק לִי
רֵיק לִי הַחַיִּים כְּמוֹ
חִיוּךְ מַסְתִּיר שִׁנַּיִים רְקוּבוֹת,
רֵיק לִי השִׂמְחָה הָאֱמֶת
רֵיק לִי הַשֶּׁקֶר הַנָאוֹר שֶׁלִּי
מְדַגְמֵן בַּרְחוֹבוֹת.
וַאֲנִי מֵת מֵאַחֲרָיוּת מֵת
מֵת מִשַׁקְרָנוּת מֵאַהֲבָה
נִכְזֶבֶת לְעַצְמִי מֵת
אֵיךְ בִּכְלָל חָשַׁבְתִּי
פַּעַם שֶּׁהָיִיתִי חַי, שְׁיֵשׁ בִּי
הַשְׁרָאָה, חֲזוֹן, יִיעוּד.
אֵיךְ בִּכְלָל חָשַׁבְתִּי פַּעַם
שְׁאָשִׂים שָׁלוֹם.
רֵיק לִי בְּיוֹפְיָיהּ רֵיק לִי
רֵיק בְּטֵירוּפָהּ –
יֵש דְּבָרִים שֶׁלֹּא אֶכְתוֹב
עַד שֶׁאָמוּת כִּמְעַט.
מֵת לִי התִּקְוָה מֵת לִי
מֵת לִִי מַחְשָׁבָה
שֶׁאֵין יֶשְׁנָם עוֹד אֲנָשִׁים
כְּמוֹ הָאִישׁ, כְּמוֹתִי

© כל הזכויות שמורות ליצחק כהן

Advertisements

כתיבת תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s