מכתב ראשון לאחד העם

בארכיון אחד העם שבספריה הלאומית שמורים כמה עשרות מכתבים וגלויות ששלח הרב צייטלין לאחד העם (אשר צבי גינצברג) בשנות היצירה הראשונות שלו. מכתב זה שלפנינו, שנשלח בה' באלול תרנ"ו (14/8/1896), הוא הראשון בסדרה, וככל הנראה הוא גם התעודה המוקדמת ביותר של הרב צייטלין שהגיעה לידינו. הלל צייטלין, רווק כבן 25 שמתגורר אצל אמו הענייה בקורמה ומסייע בפרנסת הבית, מציג את עצמו ואת ההשכלה שרכש בפני אחד העם (הצגה דומה מאוד לאוטוביוגרפיה שיכתוב כשלושים שנה לאחר מכן). את המכתב לא שלח מביתו. הוא טרח עד לוורשה – מסע שעלה לו בסכום נכבד – בכדי למסור את כתב היד הראשון שלו ישירות לאחד העם. ברם כפי העולה מהמשך ההתכתבות תוחלתו נכזבה, משום שאחד העם לא שהה באותה עת בוורשה (באותם ימים נערכו ההכנות האחרונות להופעת כתב העת החדש, "השלח"). את "תורת האדם" הותיר במערכת "אחיאסף", וצרף לה את המכתב.

ממכתב זה ומהבאים אחריו עולה כי לרב צייטלין היו לא מעט ניסיונות כתיבה ורעיונות לכתיבה בטרם פרסם את "הטוב והרע" ב"השלח"; ניסיונות ורעיונות שנדחו מסיבות שונות. כך גם מתחוור שכעבור חודשים אחדים, בראשית שנת תרנ"ז (1897), נישא הרב צייטלין לאסתר קונין, וקבע את מגוריו בסמוך לבית הורי אשתו באוברוביץ'. בסופה של אותה שנה יעבור הזוג להומל, שם יחבור הרב צייטלין ליוסף חיים ברנר ולשלום סנדר באום, ושם גם יתוודע לניטשה (במכתב זה, כשנה ומחצה קודם לכן, שמו של ניטשה אינו מופיע). מצבו הכלכלי יוסיף להיות בכי רע, והוא יפנה מספר פעמים לאחד העם ויבקש תמיכה כלכלית וכן משלוח של ספרים שונים (בעיקר בגרמנית) שאינם ברשותו.

שורת התאריך שבראש המסמך והכתובת שבסופו תורגמו מרוסית. מילים שנכתבו בצורתן היידית תועתקו לעברית, לצורך נוחות הקריאה.

 

ורשה, 14 באוגוסט

אדוני אחד העם!

בן עיר קטנה אנכי ובתוך עיר קטנה אנכי יושב. הנני אחד מאותם הנקראים בשם אידאליסטים, או כפי שיקראם עמנו בשם: "לא יצלחו לכל מלאכה". מיום עמדי על דעתי קראתי בעיון רב כל ספרי ספרותנו העתיקה והחדשה, דרשתי, חקרתי, התבוננתי בכל מאמרי הסופרים למיניהם, לא הנחתי דבר קטן ודבר גדול בספרותנו שלא חרצתי עליו משפטי ושלא בקרתי בבקורת חופשית, נשאתי ונתתי בענין הלאומיות, ישוב א"י, תחית השפה, חקר ספרות ישראל, וגם מספרות הכללית לא הנחתי ידי: קראתי בעיון רב כל ספרי המופת למיניהם, ספרי המבקרים: בלינסקי, דוברליובוב, פיסארב, מכאילובסקי וכדומה, כל ספרי: ספנסר, בוקל,[1] דארווין, מיל, דרפר,[2] אועוועל [=הְיוּאֶל],[3] ספרי קורות הפילוסופיה רבים ושונים כמו: [מילה חתוכה], קונו פישר, וובר[4] וכדומה, ספרי פילוסופיה רבים במקוריהם הראשונים כמו: ספרי שפינוזה, קאנט וכדומה. נתתי אל לבי לפתור גם את כל "השאלות הנצחיות", לתקן עולם במלכות העבודה והשווי המוחלט, נמשכתי אחרי דעות טולסטוי וכדומה.

אך ראיתי ונוכחתי כי כל זה לא לעזר ולא להועיל, כי קריאתי המפוזרת, פיזור כוחותי וכשרונותי, חפצי ומגמתי להועיל לכל המין האנושי – לא יעשה פרי ישווה לו, ראיתי ונוכחתי כי סוף סוף כחות כל איש פרטי מעטים ודלים מאוד וברצותו לתפוס הרבה לא יתפוס גם המעט, אז נתתי אל לבי לצמצם את חוג פעולתי רק בתוך בני עמנו ולעשות כל אשר יש בכחי לעשות. אך באשר רעיון הלאומיות במושגו הזה זר ומוזר לי, ובשבתי בתוך עמי (כי בתוך עיר קטנה המלאה יהודים מדור הישן אני יושב) וכל מעלותיו ומגרעותיו גלוים וידועים לי, רב יותר מלסופרים רבים אשר כבר התרחקו מאופן חיי בני עמנו וכבר היו ל"בני אירופה" בתהלוכותיהם ואופן חייהם – גמרתי בלבי לפעול פעולתי בתוך עמי מנקודת ההשקפה האנושית הכללית כפי שנגלתה על ידי היהדות, ועל כן הייתה ראשית פעולתי ללקוט מאמרים ופתגמים רבים ושונים מספרי חכמי ישראל וחכמי האומות ולסדרם בסדר ישר ונכון, באופן אשר יתנו לפני הקורא השקפה שלמה (כפי האפשר) על החיים בכלל ועל המוסר והמידות בפרט, מנקודת ההשקפה האנושית הכללית ועם כל זה מתאימה לרוח היהדות בחלקה האנושי הכללי, וד"ל. ובכן יצא הספר הזה אשר לפניכם היום, אשר בשם "תורת האדם" כניתיו.

ועתה אדוני קרא נא את ספרי זה מראשו לסופו, בקרהו, בחנהו, צרפהו, והודעת את משפטך עליו על ידי חבריך ועוזריך בעלי "אחיאסף" או יותר טוב ישר ע"ש [=על שמי] כי מגורי רחוק מוורשא.

אכן ידוע אדע כי בזה לא יצא ידי חובתי וכי עלי עוד לעשות ולפעול הרבה (כי איש צעיר לימים אנכי) ורבות מחשבות בלבי: לערוך ספר קורות הפילוסופיה בשפת עבר, לערוך שיטת שפינוזה בסגנון פופולרי (על דרך שערך קונו פישר את שיטת בייקון בספרו "הפילוסופיה הריאלית"), להעתיק איזה ספר נכבד בשפת עבר כמו ספרו של הְיוּאֶל או לנגה וכדומה, אכן… אכן… אכן… ואתה אדוני הלא תבין לדרוש את הנקודות.

ועל כן הנני שולח לך לדוגמה אחד ממאמרי בחקר חכמה הלא הוא מאמרי "תמצית שיטת הרנ"ק". את המאמר הזה כתבתי זה שנתיים וידעתי גם ידעתי כי הוא נעדר השלמות, אך סבת הדבר כי רשמתיו רק לעצמי ולא ערכתיו בסגנון פופולרי, ועכ"ז הנני שולח לך את המאמר הזה למען תבקר אופן הבנתי איזה חוקר ופילוסוף וגם תבין על ידו גם את כשרוני הפופולרי כי במקומות אחדים הרחבתי מעט את דברי.

ועל כן אם תמצאני מוכשר למלאכה הזאת, אם על פי מאמרי הקצרים בספרי תורת האדם הנסמנים בסימן כזה    ועל פי מאמרי הנשלח לך לדוגמה תבין, כי יש לי כישרון פילוסופי, מלא נא את ידי לערוך איזה ספר נכבד כמו שיטת שפינוזה וכדומה (באשר שיטתו היא היותר מתאימה עם השקפתי העיקרית והכרתי הפנימית), ועם כל זה אם ימלא את ידי לערוך ספר אחר ממין הזה אמלא את רצונו, אך אם הבנת את הנקודות אשר לעייל תבין כי עתי נתונה לתלמידי שומעי לקחי אשר מהם לחמי נמצא, ואך באופן שאקבל פרס סופרים כי סוף סוף "אם אין קמח אין תורה"…

והיה אם לא ימצא ספרי המושם לפניך חן בעיניך אבקש לשלחו בחזרה תכף ולא יעכבנו תחת ידו כי אחשוב להדפיסו בעצמי. הטוב טוב יעשה אם ישלחנו ישר ע"ש לעיר מגורי כי אז אקבלו בזמן קרוב. אך אם לא ישלחנו ישר ע"ש אבקש לשלחו לחברת "אחיאסף" והיא תשלחנו לידי.

ובזה אסיים את מכתבי ואבקש להבין את הגיגי ואת נפש איש כמוני ומגמת פניו.

sign-for-blog

כתובתי:

קורמה, מחוז מוגילב, לידי הלל צייטלין

 

[1] הנרי תומס באקל, תקפ"א-תרכ"ב (1821-1862), היסטוריון אנגלי, מראשוני ההיסטוריונים של התרבות והמדע.

[2] ג'ון וויליאם דרייפר, תקע"א-תרמ"ב (1811-1882), מדען אמריקאי. ספרו "היסטוריה של הסכסוך בן הדת והמדע" היה פופולרי באירופה ועורר מחלוקת.

[3] ויליאם הְיוּאֶל, תקנ"ד-תרכ"ו (1794-1866), כומר אנגליקני ואיש אשכולות שכתב בתחומים רבים. מיל טען כי הושפע ממנו.

[4] ככל הנראה הכוונה לתיאודור וובר, תקצ"ו-תרס"ו (1836-1906), בישוף גרמני, תאולוג ופילוסוף. חיבר מספר ספרי מבוא לפילוסופיה המודרנית.

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “מכתב ראשון לאחד העם

  1. אבי טאוב הגיב:

    תודה לך עוז כרגיל:

    מדהים לראות שש נקודות:
    א. כמה צייטלין חרוץ מה הוא הספיק בגיל 25 לקרוא ולכתוב בהיקף של דוקטורט אוטודידקטי!
    ב. המטרות שלו כרגע בעיקר – תיקון החברה היהודית בעזרת ההשכלה. אם דרך 'תורת האדם' שיציע מעין אתיקה אוניברסאלית במלבוש יהודי ואם בתרגום ממש של שפינוזה לעברית
    ג. שהוא מחשיב את עצמו כפילוסוף וככותב פופולארי ומבקש הכרה ככזה
    ד. שהוא מוכן לשלוח דברים לא גמורים לאחד העם כדי שיתרשם ממנו
    ה. שהוא כל כך צריך כסף
    ו. שהוא קורא לשיעורים הפרטיים שלו בעברית, לבני המון העם בנדודיו, 'שומעי לקחי'. הוא מתייחס אליהם בהערכה למרות שאצל 'שרגא בר און' התיאור הוא שהוא בעיקר סובל מהניוול והמעפנות של הקיום.

    אהבתי

מחשבה משלך

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s