אם אשכחך ירושלים…

את המאמר "אם אשכחך ירושלים… (אגרת מהגולה)" פרסם הרב צייטלין בכתב העת התל-אביבי "כתובים" בשנת תרפ"ט (1929), לאחר היוודע באירופה דבר המאורעות. הרב צייטלין אינו מבקש את האשמים רק בקרב הפורעים, אלא גם ובעיקר ב"דיפלומטיה הבריטית" שבגדה בהבטחותיה הידידותיות לעם היהודי. מסקנותיו במאמר זה הן ייחודיות ביחס למשנתו המוקדמת: "זעם כבוש" ו"צבירת מרץ לימים טובים מאלה". בנימה זו גם כתב על האנגלים כשנה קודם לכן, ב"דבר לעמים" שלו:

"בתנועת שווא אחת אשר תנוע ידכם, בהטותכם את אניית ישראל מן הדרך, אמור יאמר רב החובל הנעלם: שפטים נכונו למלחים מתעים, מעוותי דרכים!

כאשר נשתה גבורת שמשון בהטותו אזן קשבת לדלילה, כאשר הועם זיו חכמתו של שלמה בהטות נשים נכריות את לבבו, כן תהי גבורתכם מאפע [=שקר] וחכמתכם הבל וריק בהטותכם אזן ליועצי שווא האומרים לכם להונות את בני ישראל בהבטחות שווא ובמעשי קסם! […]

כי גדול יהיה אז עוונכם מעוון כל העמים אשר על פני האדמה, אף מעוון אלה העמים אשר רחצו את רגליהם בדם ישראל –

כי העמים ההם טרפו את הגוויות, ואתם שחוק עשיתם לכם בנשמת ישראל […]

השחוק תעשו בנשמת עם ולא יחבל לכם? ובנשמת מי אתם אומרים לעשות שחוק, בנשמת עם אשר נתן לכם את ספר הספרים? האמור תאמרו לעשות מקנה וקניין בהבטחה אשר ניתנה לישראל מאת צור העולמים?

דעו לכם, בני אנגליה, אותה ההבטחה אשר ניתנה לישראל היא גם אור וגם אש, גם כרוב וגם עקרב, גם יונה הומיה וגם לביאה טורפת…"

 

אי מילים, אשר עוז להן לבטא-כמו את עצמת המכאוב לשמע השואה אשר באה על ארץ ישראל? המרה והעזה בקינות הלא אך דלה היא מהביע… הלא אף שירי ציון אשר ליהודה הלוי דלו מאד… על כך שך שפתך עד דם – ודום! כי מה תאמר ומה תגיד, אח, בימים אלה?

דום ושא עמוק בלבך את המכאוב הגדול. אך לא רק את המכאוב, כי אם גם את הזעם.

זעם… לא רק על אלה אשר השחיזו סכין לשחוט את הטובים והנאמנים בבנינו אשר בארץ ישראל, אלא גם על אלה אשר בחלקת לשונם החרוצה, במתק ניביהם הדיפלומטיים, בחיבתם-כביכול ל"עם התנ"ך", בהתיימרם קבל עמים ומדינות להיות יוצרי "הבית הלאומי" ליהודים בארץ ישראל ובהפריעם למעשה את פריחתו וגידולו האמיתי של הישוב היהודי שם – הביאו לידי כך, שדם יהודים נשפך כמים בארץ ישראל.

"והיית משוגע ממראה עיניך אשר תראה" –

ואם רחוקים אנו ממקום הפורענויות, ואם ימים מפרידים בינינו ואין אנו יכולים לעוף לשם על כנפי נשרים כדי להצילכם, היקרים והנאמנים – וכי אין אנו רואים את כל זה? וכי אין אנו במערב וליבנו במזרח עמכם, הנצורים בירושלים, אחינו המשיבים מלחמת מגן בכל שערי עיר, מושבה וקבוצה?

אשר לא אירע בארץ ישראל מימי החורבן, אפילו במלכות רומי הרוצחת – אירע עכשיו; אשר לא עוללו לנו נוסעי הצלב עוללה גם עוללה עכשיו הדיפלומטיה האנגלית המלוטשת, בפסחה כלפי חוץ בין היהודים והערבים ובחרחרה בעצם בלי הרף, בגלוי או בסתר, ריב בין אלה לאלה.

אמנם, היו ימים וליהודי לא ניתנה דריסת רגל על אדמת ירושלים. וכי יש רע מזה? ואולם המעשה אשר נעשה בימינו בירושלים ובשאר המקומות בארץ ישראל, רע שבעתיים מכל גירוש – משום מה? משום שגירוש מירושלים לא יאריך ימים, כשם שלא האריכה ימים גזירת רומא לאסור על היהודי לבוא בשערי ירושלים; ואולם המעשה אשר נעשה בארץ ישראל עכשיו עלול להיות בכיה לדורות, אם מצפונו של העולם כולו לא יזדעזע למעשי הרצח בירושלים, ולא יאמר לרוצחי אסיה ולמשסיהם האירופיים:

– די!

ואולם היכן הוא, היכן הוא בעצם מצפונו של העולם? דורי דורות בקשנוהו ולא מצאנוהו. בקשנוהו בימי הפרעות הממושכים בעת המלחמה העולמית – ולא מצאנוהו; בקשנוהו בשעה שפטליורה ודניקין שחטו אלפי יהודים באוקראינה – ולא מצאנוהו; וגם אחר כך, בשעת הרציחות העולמיות, אשר השקר המודרני צמצמו וטשטשו, בתתו לו שם "אכסצסים" [=תקריות], בקשנוהו – ולא מצאנוהו.

האמנם נמצאנו עכשיו?

על כן, דום, אחי! ואולם אל תהיה דומיתך הכנעה לרשעים ולרוצחים – אלא זעם כבוש וצבירת מרץ לימים טובים מאלה!

אל נא נפרוט את מכאובינו וזעמנו לפרוטות! אל נא נוסיף לנשק את המקל החובל בנו בארץ ישראל! אל נא נסתפק, כאשר הסתפקו רבים וכן שונים ממנו, במחאות פושרין ודיפלומטיה גבוהה –

אלא תתעורר נא אף תתאמץ ותתעמק השבועה הישנה-עתיקה:

– אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני!

 

© כל הזכויות שמורות ל"מקורות יודעי דבר"

מודעות פרסומת

מחשבה משלך

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s