לשאלת הרבנות בישראל

מאמר זה התפרסם בשבועון הציוני "בדרך", בתאריך ח טבת תרצ"ה (14/12/1934), כאשר ברקע מספר מערכות בחירות לרבנות ערים שהתרחשו באותה שנה בפולין. בוורשה ניסתה "אגודת ישראל" למנות לתפקיד את הרב יצחק מאיר לוין, ממנהיגיה הבולטים, אך המינוי נבלם כתוצאה מהנגדות נחרצת של "המזרחי" וקשריה של חצר בעלז עם השלטונות הפולניים (ראה עוד: אסף קניאל, "יומרה ומעש: המזרחי בפולין בין שתי מלחמות עולם", בר אילן, תשע"א).

יחסו של הרב צייטלין למפלגות היהודיות בפולין בכלל, ול"אגודת ישראל" בפרט, בשנות העשרים והשלושים – לא נחקר עדיין (וראה, למשל, כאן).

 

דור דור ודורשיו; דור דור ודרישותיו. כל דור חדש יש לו צרכים חדשים ותביעות חדשות. התורה איננה יכולה להסתגל אל כל מיני התביעות והדרישות של העת. כי עומדת היא, לפי עיקר פנימיותה, למעלה מן הזמנים המתחלפים. אבל נושאי דגל התורה צריכים לדעת את כל דרישות העת ותביעותיה ולהתאים את פעולותיה עמה עד כמה שאפשר.

יתבוננו הקוראים במילים האחדות אשר הדגשתי. לא אמרתי שצריכים הם נושאי דגל התורה להתאים את פעולותיהם עם כל דרישות הזמן. בדרך זו לא אלך, יען כי דרך זו מובילנו, אם באורח ישר אם בעקומים, ל"תיקונים בדת", ואנכי הנני אחד מן המתנגדים היותר עזים לכל מיני "תיקונים" אלה, שסוף סוף אינם אלא קלקולי הדת והלאום גם יחד.

דרך זו של התאמה לכל דרישות הזמן מובילה סוף סוף ל"תיקונים בדת" ברוחם של יל"ג, ליליענבלום וברודס לפנים, ולא רק ל"תיקונים"-קלקולים אלה, כי אם גם לריפורמות ברוחם של גייגר, הולדהיים והבאים אחריהם, לרבות גם הריפורמות הידועות של עמי הארץ ומתבוללים גם יחד שבאמריקה. כי על כן הדגשתי את המילים "עד כמה שאפשר" בכדי להראות, שעל רב בישראל להתאים את פעולותיו עם דרישות הזמן רק במידה שאלה האחרונות אינן סותרות את הדרישות המוחלטות של הדת.

התאמה כזו, כלומר: התאמה לאלה הדרישות שאינן סותרות במאומה את הקיים ומקובל בדת ובאומה – לא רק שאיננה גורעת מאומה מן היהדות, כי אם מחזקת ומיסדת, מרחיבה ומעמיקה, משפרת ומגדלת את זו האחרונה.

רב שאיננו יודע כלל וכלל את דרישותיה של העת, איננו נזקק להן ואיננו מתחשב עמהן, וממילא איננו יודע להשתמש בהן לצרכי כהונתו הקדושה, רבת התפארת ורבת האחריות; רב שאיננו יודע לדבר דבר לפני צעירי העם מאשר זרים ומוזרים לו כל שאיפותיו של הנוער העברי; רב שאיננו יודע את היסורים הגדולים והנוראים שסובל עתה כל העם בכלל וכל יחיד מישראל בפרט, ואפילו אם יודע הוא אותם אין הוא יודע את מקורם ואת המעשה אשר עלינו לעשות למען הקל מעלינו עול סבלם; רב הרואה בישיבה את בה למד ובכל המושגים אשר קנה לו שם את חזות הכל ואין לפניו שום אופקים יותר רחבים; רב המתכווץ ומצטמצם רק בד' אמות של פלפול וירא לצאת אף לעת קצרה מחוץ לד' אמות אלו – רב כזה יוכל למלאות חובותיו לפני השי"ת בלבב שלם, אבל לא לפני העדה אשר עומד הוא בראשה. מה נאמר לרועה אשר חפץ הוא אמנם לעבוד את אדוניו באמונה, אבל אין בכחו לנהל את עדרו על מי מנוחות?

על ידי רבנים כאלה צועד ההמון בצעדי און מן התורה והלאה. צועד הוא וצועד עד כי מגיע הוא לגסות ולשפלות, לטומאת החיים, לפריצות ולכפירה. מחיצה של ברזל מפסקת בין רבנים כאלו ובין ההמון הישראלי. הרבנים נשארים לבדם בתורתם וצדקתם, וההמון בחשכת דלותו הרוחנית והגשמית.

ידוע הוא פירושו של בעל "תולדות יעקב יוסף" למאמר: "כל מי שאינו מחויב בדבר אינו יכול להוציא את הרבים ידי חובתן". הצדיק בעצמו צריך לרדת לפעמים מן המדרגות היותר גבוהות שלו אל ההמון העומד בשפל, ואם לא יעשה זאת לא יוכל להעלות את ההמון לתקנו ולצרפו. רק "מי שהוא מחויב בדבר", רק זה הצדיק שיש לו יחס של התקרבות אל כל בני ישראל, אף לפחותים שבפחותים בהם, יוכל "להוציא את הרבים ידי חובתן" – ולא זה שהוא עומד ממעל להם ורחוק מהם ואין לו שום מגע ומשא עמהם. ידוע הוא גם הרעש אשר הרעישו ה"מתנגדים" בווילנא לפנים על פירוש זה של ה"תולדות", כשם שהרעישו על רעיונות אחרים שהביע זה התלמיד הנאמן של הבעש"ט בשם רבו ובשם עצמו. אבל מה הורה הניסיון? הניסיון הוא כי צדק בעל ה"תולדות" במשפטו ולא מתנגדיו הרבים. כל נצחונה של החסידות בעת עלייתה בא לה על ידי התקרבותה אל העם העובד והסובל, על ידי חדירתה לרוח העם – על ידי הפנינים אשר לקט מעומק נשמת העם ועבדן ולטשן ושכללן והביאן לאותו העם עצמו.

הרב ה"חרד ביותר", זה שאיננו נזקק כלל לדרישותיה של העת ואיננו מתחשב עמה כלל, זהו בבחינת "אינו מחויב בדבר" וממילא אינו יכול "להוציא את הרבים", את בני עדתו, עד "ידי חובתן" למקום ולבריות.

דבר זה צריכים אנו לזכור עתה כשנתחדדה שאלת הרבנות בכל ערי פולין בכלל ובוורשה – בפרט. זכור נזכור דבר זה ושנן נשנן אותו גם לנו ולעצמנו גם לכל הקרובים לנו ולכל השואלים עצתנו.

* * *

ואולם ישנו עתה טיפוס של רב הגרוע הרבה יותר מן הרב שאיננו יודע בין ימינו לשמאלו מהוויות העולם ואין לו שום מושג מכל השאיפות והמאוויים של זמנו, ואיננו לוקח חבל, מחסרון ידיעה והשגה, בצערם-ששונם, תוגתם-תקוותם של בני עמו.

הרב שהוא גרוע הרבה מן הטפוס הראשון הוא טפוס של הרב אשר פוגשים אנו אותו עתה לפעמים רחוקות בפולין וליטא, הלא זהו הרב היודע את הוויות העולם יותר מדאי… אם הרב מטפוס הראשון איננו יודע צורת מטבע, הנה הרב מטפוס השני עושה הכל בשביל המטבע… אם חפץ אתה הרי הוא ציוני כללי, דורשים ממנו שיהיה "מזרחי" – הרי הוא "מזרחי", פתאום נהפך הגלגל באיזו עיר וה"אגודה" עולה למעלה – הרי הוא נעשה אגודתי קנאי שבקנאים, וחוזר חלילה.

על רבנים כאלה אני אומר פשוט: אין אלוקים בכל מזימותיהם. סוחרים הם בתורתם כתגר מן המין היותר גרוע. אל נאמין להם אף אם נפשם גחלים תלהט על קדושת התורה ורוממותה ועל כבודה המחולל על ידי פריצים. אין ממש בקללותיהם כשם שאין ממש בברכותיהם.

הרב מטפוס השני הוא הוא המרבה מדנים בכל עיר ועיר וקורא למהלומות בין "צדדים" מ"צדדים" שונים; הוא הוא הבא תמיד בכחה של ה"אגודה" והאדמו"רים ואם בתשלומי כסף לראשי הקהילות ואם בשני הכוחות גם יחד; הוא הוא הצועק ביותר ומתמרמר נגד "הציונים הפושעים" והוא הוא המרבה לצעוק על גדלותם של הציונים, על גדלותה ורוממותה של הצהרת בלפור ועל הישועה שבאה לעולם על ידי הציונים – בשעה שהציונים מתגברים בעיר. שירה חדשה זו שהוא משורר לציונים איננה מפריעה בעדו מלבקש לו משרה בעיירה חדשה, שבה ה"אגודה" מתגברת ולדרוש שם דרשות של דופי נגד ה"ציונים האפיקורסים המחריבים" את העולם כולו.

חביב עלי הרב התמים ביותר שאינו יודע עד מה בכל הנעשה מסביב מן הרב מהטיפוס האחרון, היודע פרק בהוויות העולם וגם יודע הוא להתהלך נגד החיים, אבל כל דפי הגמרא שלמד בימי חייו וסימני ה"יורה דעה" שלמד הם אצלו רק זוזין טבין ותקלין שעוברים לסוחר ואין לו שום יחס נפשי לא לתורה שלמד ולא לכל שאלות החיים הקשות ולא לכל העניינים המנסרים עתה בעולמו של ישראל.

* * *

הרב אשר בחֹר נבחר בו הוא זה אשר יחד עם גאונותו בתורה תגדל ידיעתו בכל המדעים היותר נחוצים, בהוויות העולם, ובכל שאלות החיים, ואשר ידיעותיו תעלינה בד בבד עם יראת האלוהים אשר בלבו והאהבה הגדולה לכל בני עמו בלי שום הבדל מעמד ומפלגה, אשר יהיה לו החפץ לעשות ולפעול לטובת עמו ויהיה לו המרץ להוציא את מחשבותיו הטובות מן הכח אל הפועל.

אין אני מקטין כלל את ערכה של ידיעה. רב בישראל צריך הוא שיהיה, בראש הכל, גאון בתורה, בקי בש"ס ופוסקים, בפלפול ובסברא, ביחוד – בכל הנוגע להוראה. רב בישראל צריך הוא שידע, כאמור למעלה, גם שפות ומדעים. רב בישראל צריך הוא שיהיה מעורב עם הבריות ונושא בעול העם. אבל יקרה היא לי ביותר לא ידיעתו של הרב, כי אם קדושת נפשו, טוהר לבבו ואהבת אמת אשר בלבו לעמו, אהבה זו אשר תביאתו לידי מעשים טובים רבים לטובת אחיו.

"כל מן דין סמיכו לן [=כל שהוא מאלו מנו לנו]", כל מן דין הושיבו על כסא הרבנות בערים ובעיירות וחדלו אצלנו המריבות המחריבות את הקהילות, וחדלו המהלומות, וחדלו המסירות, וחדל חלול השם הנורא, וחדלו גם רגשי השנאה לרבנים אשר בלבות הנוער עתה, ונגבר מעט גם האהבה הטבעית אשר בלבב היהודי למשנהו.

 

© כל הזכויות שמורות ל"מקורות יודעי דבר"

מודעות פרסומת

מחשבה משלך

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s