בעצם ימי השמחה…

מאמר שפורסם בשבועון הציוני "בדרך" לקראת הושענא רבה שנת תרצ"ו (1935), כאשר ברקע קביעת "חוקי נירנברג" כחודש קודם לכן בגרמניה, ועליית שלטון העריצות של סטאלין ברוסיה. אליחן אמיתי טרח והתקין את המאמר לדפוס, והוא מתפרסם כאן באדיבותו.

 

חג הסוכות – "חג שמחתנו". אם על כל החגים נאמר "והיית אך שמח", על חג האסיף לא כל שכן. השמחה בכלל היא אחת התכונות היותר יסודיות של היהדות. "עבדו את ד' בשמחה. באו לפניו ברננה". ובעונש  נאמר "תחת אשר לא עבדת את ד' אלקיך בשמחה". המעמיק היותר גדול במהותה של היהדות והיותר חודר לרוחה ולנשמת נשמתה, רבי יהודה הלוי, רואה ביסודן של כל המצוות שבתורה "יראה, ואהבה ושמחה". ובעל התנא דבי אליהו הפליא להגיד בזה: "יראתי מתוך שמחתי ושמחתי מתוך יראתי".

על דבר ערכה של השמחה בכל ספרי החסידים הדברים אך למותר. בפתחך כל ספר וספר מספרי החסידים מיד יאירו לנגד עיניך דברים רבים ושונים על גדולתה של השמחה ועל היותה התכונה היותר נשגבת המאשרת את האדם ומקרבת אותו לידי עבודת אלוהים באמת ובתמים.

הדברים הגיעו לידי כך שהרבי ר' בונם מפשיסחה אמר פעם אחת: "ירא אנכי שמא יהיו לרשעים שני העולמות. העולם הזה והעולם הבא, מפני שהם תמיד בשמחה…"

ואם כל כך גדול ענין השמחה בכל ימות השנה בכלל ובחגים בפרט, הנה החג שאנו חוגגים אותו עתה, חג הסוכות, הוא גולת הכותרת של השמחה. אנו שמחים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. אנו שמחים בארבעת המינים, אנו שמחים בהלל ובנענועים. אנו שמחים בסוכת שלום שלנו. אנו שמחים בחוג משפחתנו ומכירנו. אנו שמחים בימי החג האחרונים בהקפות ובדגלים, בניגונים ובריקודים ובאים ביום שמחת התורה לנקודה היותר גבוהה שבשמחה. לשמחה שצריכים אנו לצרפה ולשמרה, להזהר בה ולעצור בה לבל תפרוץ את הגבול ולבל תעבור לצרתה – ההוללות…

ובכל זאת.

דוקא בשמחה היותר גדולה שלנו, בשמחה של ימי חג הסוכות. דוקא בעמדנו לפני ד' וחוגגים את "חג שמחתנו", ברוב פאר והדר, דוקא אחר אמירת ההלל (ובנוסח האשכנזים – אחר המוסף), אנו מביעים את התוגה היותר גדולה והיותר עמוקה שלנו. דוקא אז אנו קוראים מעומק עמקי הלב: "הושע נא!"

אינני יודע אם אחרים מרגישים דבר זה כמוני, אבל אני, ברי לי שאף הקינות היותר נמרצות אינן עושות עלי רושם חזק כל כך כאותו הקול בעצם ימי השמחה: "הושע נא! והושיעה נא!"

אין אף קינה אחת בכל ספרי הקינות ואין אף סליחה אחת בכל ספר הסליחות אשר תביע את התוגה הישראלית הגדולה בתפילת ה"הושענא" "אום אני חומה". התוגה היותר גדולה ועם זאת גם התקוה הגדולה. מתהדרת כנסת ישראל לפני אביה מחוללה ועם זה גם מלכה ואדוניה:

"אום אני חומה, ברה כחמה" –

ואף על פי כן –

"גולה וסורה"…

ואף על פי שהיא יפה ונשגבה ובמלא הדר קומתה בכל רחבי ההיסטוריה האנושית –

"דמתה לתמר" –

ובכל זאת –

"ההרוגה עליך ונחשבת כצאן טבחה"…

עם כל השלל הרב שהכניסה כנסת ישראל לתוך התרבות האנושית, עם כל ריבוי חכמיה ויועציה, עם כל הטובות הרבות אשר היטיבה לעמים רבים ועם כל שפע הברכות אשר השפיעה להם – היא תמיד "הרוגה ונחשבת כצאן טבחה". ובאותה שעה עצמה, עם כל מה שהיא "זרויה בין מכעיסיה", מפוזרה ומפורדה בין אויביה הרבים החפצים לנתק את הקשר שבינה ובין אביה שבשמים, הנה היא כנסת ישראל –

"חבוקה ודבוקה בך, טוענת עולך"…

והיא היא היחידה בין כל האומות המייחדת שם שמים בכל הטוהר והעוז. היא היא "היחידה ליחדך". יחידה בימים העתיקים, יחידה בימי הביניים, בכל עתות הצרה של מסעי הצלב והאינקוויזיציות, והיא "יחידה ליחדך" גם במאות השנים האחרונות, והיא "יחידה ליחדך" גם עתה, בימי "המלכות השלישית" וכל עוזריה ותומכיה.[1]

ואף על פי שהיא –

"כבושה בגולה" –

בכל זאת –

"לומדת יראתך"…

ואף על פי שהיא –

"מרוטת לחי" ו"נתונה למכים" –

בכל זאת היא –

"סובלת סבלך"…

וככה הולכים ונמשכים הדברים עד גמירא כמו שהרגיש זאת העם בעצמו בשיר ובניגון הידוע לרבים.

ומה פירושו של כל ענין זה  בתוך עצם השמחה הגדולה? הרי זו התוגה הישראלית הגדולה שקשורה היא ואגודה ובתקוה הגדולה, בתקות הישועה והגאולה.

מרגיש הוא העם שצריך להזכיר את הכאב הגדול של ישראל, את העוול הגדול הנעשה לו מצד כל העמים התקיפים ואת גודל הצער שלו בכל גלגולי הזמנים דווקא בשעת חדוה שבחדוה. הרי זה מעין מה שנשבענו "על נהרות בבל": "תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי, אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי".

ובתקופה זו שאנו חיים בה עתה, בימים הרעים ומרים ביותר לאחינו שב"ממלכה השלישית", אנו מרגישים ביתר תוקף ועוז את הדברים הנוראים שב"אום אני חומה" וביתר ההושענות.

כי הנה יושבים עתה ב"ממלכה השלישית" אנשים גדולים מישראל בבתי האסורים על ה"חטא" הגדול שחטאו במה שערכו תפילה לאלוקים ובתפילה ההיא הביעו שתורת ישראל תורת אמת היא ושאויביה מעלילים עלילות עליה. אף בימי הביניים היותר רעים לבני ישראל ולעמים אחרים ואף בימי האינקוויזיציה היותר נוראים, לא נמצאו אנשים שיחשבו לבני ישראל לחטא מה שהם בני ישראל בעצמם מהללים את תורתם.

העלילו אז על בני ישראל שהם מחרפים ומגדפים בני דתות אחרות או שהם גם שונאים ורודפים בני דתות אחרות, אבל מעולם לא עלה אז על דעת המעלילים ההם שעל בני ישראל להודות בעצמם שדתם דת של שקר היא ושבהללם את דתם הם המסורה להם מאבות אבותיהם הם חוטאים בזה חטאה גדולה…

עתה – הכל אפשר. בימי ה"קולטורה" של שנות המאה העשרים אפשר לענות ולאסור אנשים בשביל שהעיזו להגיד בתוך תפילתם, בתוך שפך השיח לבוראם, שתורת משה אמת היא ושמבזיה בודים עלילות עליה.

ומה נאמר ומה נדבר אנחנו כולנו?

מה תאמר ומה תגיד כנסת ישראל אשר היא "כבושה בגולה, מרוטת לחי, נתונה למכים"?

הקול המתפרץ עתה מלב כולנו הוא רק הקול:

"הושע נא!"

קול זה שמתפרץ הוא עתה מלבותינו ומנפשותינו היה מביאנו לידי שבר ברוח ולמצב נפשי קרוב לידי יאוש, אבל שומעים אנחנו עתה גם קול אחר – "קול ד' בכח, קול ד' בהדר" –

"קול בא ברבבות כתים, לעמוד על הר הזיתים" –

"גשתו בשופר לתקע, תחתיו הר יבקע" –

"ולכל באי העולם, בת קול ישמע בעולם" –

"זרע עמוסי רחמו, נולדו כילד ממעי אמו" –

"חלה וילדה מי זאת, מי שמע כזאת" –

"כביר רום ותחת, אם יוולד גוי פעם אחת" –

"לעת עמו יגאל נאור, והיה לעת ערב יהיה אור" –

שני הקולות גם יחד מתפרצים ועולים מתוך תהום נפשותינו. קול כנסת ישראל המתיפחת, צועקת מעצמת מכאוביה וקוראת לעזרה, וקול "מושיעים אשר יעלו להר ציון, כי חלה גם ילדה ציון".

[1] ביטוי זה – "המלכות השלישית" – ייתכן ורומז ל"רייך השלישי", אך התיאורים להלן מתאימים יותר לרוסיה הקומוניסטית, שניכסה לעצמה בעת החדשה את הכינוי "רומא השלישית".

 

© כל הזכויות שמורות ל"מקורות יודעי דבר"

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “בעצם ימי השמחה…

  1. אליחן אמיתי הגיב:

    מאז קראתי לראשונה מאמר זה, איני יכול שלא לחשוב עליו ועל תוכנו בעת אמירת ההושענות. ר' הלל מדבר פה כצדיק, כתלמיד חכם וכאדם שקשור בכל נימי נפשו לכנסת ישראל.
    מי היה מעלה על דעתו שכעבור חמש שנים אירופה תיהפך לעיי חרבות ויהדותה תישמד.

    אהבתי

מחשבה משלך

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s