זאת הרִשְעָה…

מאמר זה פורסם בעיתון העברי הוותיק "הצפירה" בשנת תרצ"א (1931). הרקע למאמר הוא משפטו של הרוצח פיטר קירטן, שכונה "הערפד מדיסלדורף" או "המפלצת מדיסלדורף". קירטן הואשם במספר רב של מקרי אונס ורצח, לרוב של קטינים, באופנים אכזריים ומשונים. משפטו נמשך כשנה, במהלכה גם התראיין מספר פעמים. העיתונות העולמית – גם זו היהודית – עקבה אחרי המשפט בעניין רב. לבסוף נידון קירטן למוות בגליוטינה.

הרב צייטלין מתייחס במאמר להיבטים התקשורתיים של המשפט, ולסיקוריו הרחבים בעיתונות. אלו נטו פעמים רבות לפרט באופן ציורי את האלימות בה נקט קירטן, את הרקע למעשיו ואת מניעיו. באותה שנה אף הופיע הסרט "M" של הבמאי היהודי-אוסטרי פריץ לנג, שרבים ראו בקירטן את מקור ההשראה לעלילת הסרט.

הרב צייטלין רואה במלאכת עיתונות זו חטא רחב-היקף מסוג חדש.

 

אם היו שואלים אותי: איה מקום הרשעה עתה בעולם? הייתי משיב: מלא כל הארץ כבודה…

כי איה המקום אשר בו לא תמצא הרשעה עתה? שוכנת היא בכל עוז נוולותה גם באמריקה, גם באירופה, גם באסיה וגם בכל חלקי התבל. שוכנת היא גם בין הפראים, גם בין הפראים למחצה, גם בין הנאורים למחצה, גם בין הנאורים השלמים. ידה בכל, בכל היא שלטת –

"שממית בידיה תתפש והיא בהיכלי מלך" –

הלא היא השממית-הרִשְעָה אשר גם בהיכלי מלך משכנה, גם בהיכלי שרים, גם בהיכלי עשירים –

וגם –

גם במקומות אשר שם לא היה לה מקום בימים עברו, או, למצער, אשר רק לעיתים רחוקות שמה משכנה שם, הנה עתה גם שם תקעה לה הרשעה "יתד במקום נאמן" –

בבתי הבינונים, בבתי העניים, גם במאורות חלכאים-נדכאים…

היא המושלת עתה בכִפה. לה הכל יכרעו. אם במזיד. אם בשוגג. אם בהכרה ודעת-נפש, ואם מבלי דעת את טיבה של מפלצת זו…

ואולם אם היו שואלים אותי: איה הבירה של מלכה זו? איה המרכז שלה? מושלת היא בכל, אבל איפה הוא המקום אשר שם מלכיה, שריה, צבאותיה? איפה הוא חדרה הטמיר, אשל משם היא שולחת את כל צוויה לכל הרצים היוצאים דחופים לשאת את דברה לכל עושי רצונה בכל רחבי התבל?

אם היה השואל אותי מתעקש לדעת ולהכיר את המקור הראשון של הרשעה, את המוח ואת הלב שלה, הייתי משיב לו, כקהלת בשעתו: "מקום המשפט שם הרשע".

– מקום המשפט? הלא רק את הצדק ידרשו כל אלה השופטים ועורכי הדינים, כל אלה המאשימים והמגנים, הקטגורים והסנגורים, כל הקבלה הממלא את בתי המשפט וגם הקהל הגדול העומד מחוץ להיכל המשפט ומחכה ומצפה לדבר הצדק אשר יצא מהיכל המשפט?

– אל נא תיבהל ידידי, גם לשאלתך זו יש תשובה בדברי הקהלת, הלא היא בחצי השני של הכתוב האמור – "ומקום הצדק שמה הרשע".

ולא משום עוות הדין וקלקול הדין אני רואה את מקור המשפט כמקור הרשע, כי אם משום הלנת הדין, משום האהבה הגדולה למשפטים ארוכים ומסובכים, משום אהבת החטיטה והניקור בכל השפל והנבזה שבאדם, בכל המקומות הסחי והזוהמה, בכל מה שיש בו משום חטא וטומאה, וכל המרבה לטפל בזה הרי הוא משובח…

הרי בתי המשפט באים לייסר, לנקות ולהעביר אשמה, והם עצמם, בכל זו הפרוצדורה הארוכה של המשפט, בכל אלפי הדקדוקים ודקדוקי הדקדוקים שהם מטפלים בהם, בכל מיני החדודים הרבים של הקטגורים והסנגורים ועורכי הדין מכל הצדדים, בכל זו ההעמקה הרבה שמתעמקים עתה בחטא, מקורו ושורשו ותוצאותיו, בכל זו החקירה שאינה פוסקת על הסביבה שבה נתגדל החוטא, על כל מיני ההשפעות והמשפיעים, הגורמים הסוציאליים, הנפשיים והגופניים שהביאו אותו לידי חטא, כל אלו הזכותים [=הזכויות] שמלמדים על החוטא אף שגדל עד השמים פשעו; על אלפי העיתונאים המפיצים במיליונים גליונות את כל אומר והגה של החוטא, כאילו היה אותו הרשע הגאון היותר גדול שבעולם או הצדיק היותר גדול; כל זו הסנסציה האיומה מסביב לכל חטא גדול והפצת פרטי הפרטים של חטא זה לפני כל באי עולם, כאילו יש בגילוי כל אלה הפרטים והדקדוקים של השאול שבנפש משום הבאת גאולה לכל באי העולם –

כל זה רק מרבה רשעה בעולם, מטעים לפני מיליוני בני אנשים את טעמו של החטא, מגרה את התאוות היותר שפלות ויותר אכזריות שבאדם, ואף גם את התשוקה להתהדר ולהתפאר בחטא, כאילו היה הוא, החטא, הדבר היותר יפה והיותר יקר שבעולם…

כלפי מה כל אלה הדברים אמורים?

כלפי הפרסום הנורא מסביב לחטא היותר מתועב שבשנים אלה האחרונות, ומסביב לחוטא היותר אכזרי והיותר שפל שבכל החוטאים – החטא והחוטא שבדיסלדורף.

עושים דין בעולם. והדין מה הוא? והלא כל עיקרו של הדין בא אם משום "ובערת הרע מקרבך" אם משום "למען ישמעו ויראו", והרי כל זו הסנסציה שאינה פוסקת מסביב לחוטא זה וחטאיו ורשעותיו לבלי קץ, לרבות גם זה הפלפול הארוך אם צריך לקיים בחוטא זה את משפט המוות או שצריך לפרוש עליו – על האכזר היותר גדול שבשנים האחרונות – את כנפי החמלה, הרי כל זה לא רק שאיננו מבער את הרע שבקרב בני האדם, כי אם גם מגדילו ומעצימו. מתוך שעושים אותו לדבר שבטבע, לדבר שיש לו סיבות נפשיות וגופניות, שכאילו מכריחות הן את קיומו. וביחוד אין בכל זה הפרסום המבהיל משום "למען ישמעו וייראו", כי פרסום זה קרוב הוא לתהילה ולגדולה, כאילו מי שהוא השופך-דמים היותר גדול הוא גם הגבור היותר גדול…

בכל אלה הדברים אין אני בא להוציא איזה לעז על השופטים, על הקטגורים והסנגורים ועורכי הדינים שבדיסלדורף, כי לא יפה חקרו ודרשו, כי לא יפה דנו וכי לא יפה הוציאו משפט. אדרבה! הכל נעשה שם בדיסלדורף בצדק וביושר, לא הגדילו את סאת הרשעה של החוטא ולא המעיטוה, התאמצו לחדור לתוך תהום נפשו של החוטא, ולהבין את סיבת המעשים הרעים והנוראים אשר עשה.

ואולם דן אנכי על כל עיקרי השיטה שבפרסום מעשי החוטאים, בהתעמקות היתרה שבהם ובחטוט ובנקור בכל מעשי התועבה של עושי הרשע ובבקשת זכות דווקא במקום שכל לימוד זכות מביא נזק מוסרי למאות או גם לאלפי אנשים.

לא על אנשים אני דן, כי אם על שיטה, שצריך להילחם בה, לבטלה, לעקרה ולשרש אחריה.

ובכן הייתי מנסח מעט את דברי הקהלת לפי צורך העת הזאת. לא "במקום המשפט שם הרשע ובמקום הצדק שם הרשע", כי אם "במקום הפצת המשפט שם הרשע, ובמקום הפצת הצדק שם הרשע". והרי אני בא ממילא לעיקר נקודת רעיוני: לא במקום המשפט עצמו שם הרשע, כי אם בהפצת כל פרטי הרשעות של הרשעים החוטאים על ידי רבבות עיתונים בכל העולם כולו –

ובאנו אפוא לידי מציאת הרשעה בעיתונות הסנסציות שבכל העולם, אף שבוודאי אין כוונתה להרשיע, כי אם להרבות מספר קוראיה ודורשיה.

הרי זה חטא גדול, שאלפי אנשים חוטאים בו, אף על פי שכל עיתונאי כשהוא לעצמו יוכל להיות זכאי שבזכאים. הרי זה חטא שרבים נגררים ונמשכים אחריו ונשקעים בתהומו מבלי חפץ לחטוא, ולרוב, גם מבלי כל דעת, שיש איזה חטא בהפצת סנסציות של חטאים.

ודווקא משום הכלליות הגדולה שבחטא זה, דווקא משום שרבים ואף גם שלמים מחזיקים בו, דווקא משום שקשה עתה, וכמעט שאי אפשר, לשים לו מתג ורסן, הרי הוא מזיק ביותר. וכל מה שהאכזריות שבעולם מתרבה, וביחד עמה גם הצורך בסנסציות מרעישות – תהום הרשעה מתעמק ומתעמק וצחנתה שמה מחנק לכל איש ישר הולך.

והרי אני נזכר בחזיון האלוהי שבזכריה:

"והנה ככר עופרת נשאת, וזאת אשה אחת יושבת בתוך האיפה.

ויאמר: זאת הרשעה, וישלך אותה אל תוך האיפה וישלך את אבן העופרת לתוך פיה"

לו היה בידי הייתי משליך גם אני אבן עופרת אל תוך פי האיפה שבתוכה הרשעה,

וקודם כל –

הייתי סותם את פי העיתונות הסנסציונית המפיצה ומסברת במאות פרטים ופרטי פרטים את כל מעשי הרשעה – כי היא, העיתונות הזאת, היא עתה ה"אשה היושבת בתוך האיפה"…

 

© כל הזכויות שמורות ל"מקורות יודעי דבר"

מודעות פרסומת

מחשבה משלך

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s