מתי נזכה לזה? הגיונות לשבועות

מאמר זה פורסם בשבועון "בדרך", בערב חג השבועות תרצ"ה (1935). הרב צייטלין פותח בעיון בפיוט ארמי קדום, שנאמר בחלק מהקהילות לפני קריאת עשרת הדברות בתפילת שחרית, ומשתמש גם בדימויים מתוך הפיוט "אקדמות". אך כל אלו משמשים רק מבוא לדיון הנוקב שהוא עורך בחלקו השני של המאמר בנוגע למצבו המוסרי והרוחני של העם היהודי בדורו; מצב הגורם לו ל"הסתלקות המוחין".

צייטלין ביובל למאמעט

תמונה של הרב צייטלין משנת תרצ"ה (1935), מתוך גיליון לציון 25 שנה לעיתון "דער מאמענט"

"ארכין ד' שמיא לסיני ואמר למשה מתימנה: קום סק" – הטה ד' את השמים לסיני ואמר למשה: קום ועלה. פחד משה פחד גדול: היקום, היעמוד ילוד אשה בין שרפים ואופנים? הלא ישרפוני בהבל שבפיהם? ענה הקב"ה ואמר לו: "בני פלטין דידי לא יבהלונך, דכבש יתהון סבך מראש" – אל נא יבהילוך בני היכלי, כי כבר כבש אותם זקנך אברהם מראש. "גומרין דאתון הוה נוריה דנמרוד, ולא יכיל למכוה רגלוי דסבך" – גחלי אש של כבשן נמרוד, לא יכלו לכוות את רגלי זקנך. "דבק לית הוא נורא דמלאכי בך, דעמך אשא אכלא אשא" – אש מלאכי לא תפגע בך, כי אתך אש אוכלה אש. "הא אנא מלביש לך פורפירין דידי, דאין גריב מלאכיא תנגשינה בהון" – הרי אני מלביש אותך פורפין [=גלימה] שלי, שאם יקרבו אליך המלאכים תכבוש אותם בהם. "וקבעית קרני הוד בראשך, דלת גבר דקריב לותך" – וקבעתי קרני הוד בראשך, אשר אין איש אשר יוכל לגשת אליך.

עומד לו משה הענו נבהל ומשתומם: מי הוא ומה הוא כי יתהלך בין מלאכי אש? ואם היה אברהם אשר הושלך לתוך כבשן האש ולא נכווה, הלא זה היה אברהם, הגדול בענקים, אבל הוא, מי הוא אשר ילך בגדולות ובנפלאות כאלה?

ומשיב לו הקב"ה: "זעירא לא תהוי באפך משה, דלית את ידע מה חבתך עלי" – אל נא תקטן בעיניך משה, כי אין אתה יודע מה גדולה אהבתי אליך. "חי וקים אנא דבראית איקונך, עד לא שכללית רומא ומוכא" – חי וקים אני, שבראתי צלם דמותך בעוד שלא שכללתי עוד רום ושפל. "מכו שמיא ורמת ארעא, ואשתכח דקאים בין חיתא. נעו מלאכין ודחילו אופנין וגלגלין, כד חמון משה דקרב לערפלא. שערות רישיה קמו להון כחדא, כד חמון דאיקונין דיעקב חזא מוזקף לקבליה" – ירדו השמים ועלתה הארץ ונמצא עומד בין החיות. נעו המלאכים וחרדו האופנים והגלגלים, כשראו את משה ניגש לערפל. שערות ראשיהם סמרו כשראו את איקונו של יעקב עומד זקוף לקראתו.

השמים נכפפים, הארץ מתעלה, משה שלנו עומד בין אראלים, שכולם נרעדים ונפחדים ממנו. בימי חג השבועות אנו כולנו מתרוממים ומתעלים, מרגישים אנו כי נופלות המחיצות: עליונים למטה, תחתונים למעלה. ומזכירים לנו את כל גדלנו וטובנו, משבחים ומפארים את יוצרנו, יוצר בראשית, מספרים הודו, מגידים תהילתו לפני כל באי עולם, מביעים חידות מני קדם, מגלים צפונות ונעלמות, מביטים מבעד למסך הבריאה, צופים ומביטים לאשר ייעשה באחרית הימים, מרוממים, משבחים ומפארים את ישראל עם קדוש אשר אצל עליו אלוהים מכבודו.

חביבים אנו על אבינו מלכנו, שמקדישים ומעריצים אנו אותו ועושים אותו חטיבה אחת בעולם, בזרוח השמש ובשקוע השמש, והוא עורג ומשתוקק לתפילתנו ומקבל אותן וקושר מהם כתרים לחי העולמים, וקבועים אנו בתפיליו – "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" – וקבוע הוא בתפילינו – "שמע ישראל ד' אלוהינו ד' אחד".

ונאספים עמים כולם כגלי הים ושואלים וחוקרים ודורשים: מי ומה הוא אהובכם, אשר בשבילו הושלכתם לתוך גוב אריות – בואו והתאחדו והתבוללו עמנו…

ואנחנו משיבים: מה הוא היקר אשר תתנו לנו, לעומת הכבוד והגדולה אשר ינחילנו מלכנו, כשיגלה ויופיע בכל הדר תקפו וגבורתו, ישלם גמול לאויביו ויראה צדקתו לעם האוהב רב-הזכויות, כשיקבץ נדחי ישראל בתוך ירושלים עיר הקודש, וזיו קדושתו יחופף עלינו ימים ולילות וחופה תהיה מעומדה בענני זוהר, לכל איש ואיש כמפעלו, וכסאות של זהב-פז אשר שבע מעלות להן, ועליהם צדיקים אשר פניהם מאירים בשבע שמחות, ורקיע בזהרו, וכוכבים בזיוום, יופי אשר אין להביעו באומר ודברים ועין נביא לא ראתה אותו, ואוזן נביא לא שמעה אותו, והקב"ה עושה "מחול לצדיקים והוא באמצע".

ובאים העמים ומונים אותנו: מי ידע המכוסה תחת צעיף העתיד? עתה אנחנו התקיפים, המאושרים, המעונגים, ואתם דוויים וסחופים, עניים ונדכאים, נרדפים, חולים, נבזים, רעבים וצמאים, מגורשים מכל מדינה, טרף לשיני כל עריצים מקרבנו. – למה תרחיקו להביט לאחרית הימים? ראו את הנעשה לפניכם. ראו, כי חיים אתם רק בחסדנו, ואם יעבור רוח רעה עלינו להכותכם ולרדפכם, אין מי שיעמוד בעדכם, כי אלוהיכם זה, אשר בו בטחתם, כבר עזב אתכם וכבר הסיר את פניו מכם. בפנותו אלינו ורק אלינו. ראו נא והביטו את עוזנו ואת גבורתנו. ומה כחכם ומה גבורתכם אשר תחכו ותצפו לקץ הימים? אנחנו בוטחים במבצרינו ובכלי הקרב שלנו, באוצרותינו ובחיילותינו – ועל מי אתם, האומללים, בוטחים?

ומשיבים אנחנו להם: רואים אנחנו בעינינו את סופם וקיצם של כל אלה המבצרים והאוצרות והחיילות והגבורות, רואים אחנו אתכם נלחמים ונאבקים עד תום כל אלה, רואים אנו את שמחת הלוויתן ושמחתו של שור הבר, רואים אנו כשהם נאחזים וסבוכים במלחמתם זה עם זה, ושור הבר מנגח בקרניו והדג יוצא לקראתו בסנפיריו, וד' בחרבו הגדולה יצא, וסעודה לצדיקים ולישרים שבכל עם ועם, ולעם הקודש רב-הייסורים בראש, מסביב לשולחנות של כדכוד, ונהרי שמן אפרסמון נמשכים לפניהם, ויין המשומר בענביו מששת ימי בראשית בכוסותיהם, וששים ושמחים בקונם, יוצרם וגואלם [עיבוד מתוך "אקדמות"].

 

ואני, הכותב, זה לי שנים אחדות אשר אין לי "התעלות המוחין" בימי השבועות, ואם רואה אני ומרגיש היטב את כל זו השמחה אשר הייתה לאבותינו בימי חג מתן תורה, אינני יודע מה נשמח אנחנו בימינו, בראותנו לא רק את דל כבודנו בגויים, כי אם גם את דל כבודנו בעיני עצמנו, את שפלותנו בעינינו אנו. בראותנו את כל העם מתפורר פירורים פירורים, דברו לפני שני אחדות על המפלגות הרבות שבתוך עמנו, על הקרעים ועל השברים, על המחלוקת, על שנאת חינם, על ההתפרדות וההתחלקות אשר אין להם סוף. עתה ירדנו כל כך עד שאין לדבר אפילו על התחלקות והתפרדות. עתה ישנה רק התפוררות. אין אף אבר אחד שלם בקרבנו. אין אף עורק אחד חי ובריא לנו באמת.

ואם הגר"א בימיו כתב (בליקוטיו שבסוף פירושו לספרא דצניעותא), שאנחנו עתה בגלות כתרווד רקב עצמות מתות המחכות רק לתחית המתים, אם הוא כתב כדברים האלה בימיו, אשר העם היה עוד מוצק ואיתן בדתו וממלא כל בתי הכנסיות ובתי התפילה בלומדים ומתפללים, כרוכים ודבוקים איש באחיו ומרבים עשות צדקה וחסד איש את רעהו. אם הוא כתב כדברים האלה כאשר אך התחיל הפרוצס של הפירור – מה נאמר אנחנו החיים כיום ורואים עם נהרס ושדוד בידי אחרים ונהרס ושדוד בידי עצמו עוד יותר מאשר בידי אחרים?

מנדלי מוכר ספרים כתב במקום אחד, שהניגון המשמח של "אקדמות" מעורר בו תוגה עוד יותר גדולה מניגון הקינות. הפריז אותו זקן על המידה. ניגונו של "אקדמות", כשיר האקדמות עצמו, מרומם ומגביה אותנו ונותן בנו כח וגבורה לשאת כל מיני צרות ותלאות. אין בשיר זה כמו שחשב מנדלי התהוללות של קבצן בעל דמיון, החפץ להשכיח בהתהוללותו זאת את רב עניו ומרודו, אשתו ובניו הרעבים ללחם, את הדירה הסרוחה אשר לו ואת בגדיו הקרועים – כי אם שיר השירים של עם גדול וקדוש, המביט לתוך עינו של עולם, רואה ויודע את כל המעשה אשר נעשה ואשר ייעשה ומתנחם בעת צרותיו, בטובו הגדול של עתיד מזהיר אשר בוא יבוא בלי כל צל של ספק, אף אם יתמהמה, ואשר בו, בעתיד המזהיר ההוא, גאולתו וגאולת העולם כולו, ודי גמול בעד כל הצרות אשר שבעה לה נפשו.

ואולם "אקדמות" וכל נבואות אמת – לחוד, והמעשה הרע אשר נעשה לעינינו – לחוד. אם מתנחמים אנו בכל נחמות-קודש אלה, ואנחנו בעצמנו אין לנו לא החפץ ולא הכח לחיות חיי עם – מה יועילונו כל הבשורות הטובות? ההכנס יכניסונו אל כל ההיכלות ההם אשר חזו חוזינו? האנחנו, המתקוממים ומריבים ומכים באגרוף רשע איש את רעהו ושונאים איש רעהו שנאת מוות, האנחנו ניכנס ל"חופות אשר ענני זוהר יקיפו אותן"? האנחנו נראה את כל ההוד ואת כל ההדר אשר בהם יעטר היוצר את בחיריו?

שמחה וששון ויקר צפויים לעם קדוש, אבל בראשית הכל צריכים אנו להיות אותו העם הקדוש, צריכים אנו לזכות לזה, צריכים אנו להתעורר לזה במעשים טובים, במעשי אהבה וחסד, בהתעלות המידות וזיכוכן, בקדושת ישראל על ידי תורת אמת, ומתי יבוא הדבר הגדול הזה?

כשהעמים מונים ומקניטים אותנו, אנו מראים להם את כל הגדולות והנפלאות שהבטיחו לנו חוזינו, אבל אם ישיבו לנו אותם העמים: כלום מקיימים אתם את כל אלה הדברים אשר למדוכם חוזיכם? מה נשיב להם?

השב נשיב להם: אנחנו אף בירידתנו ובשפלותנו טובים מרבים שבכם, וד' הוא רב הסליחות ושמור ישמור לנו את השבועה אשר נשבע לאבותינו וזכור יזכור את הברית אשר כרת עמנו. אמת ונכון הדבר. אין לנו להתבייש בפני כל המקטרגים עלנו. אבל בינינו לבין עצמנו הלא צריכים אנו לדעת, סוף כל סוף, את האמת הברורה, שרק ה"משתמש בטל תורה – טל תורה מחייהו", ורק עם, החי בשלימות לפי דברי החוזים, יוכל לראות בכל הטוב אשר הבטיחו.

 

© כל הזכויות שמורות ל"מקורות יודעי דבר"

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “מתי נזכה לזה? הגיונות לשבועות

  1. ארז לוזון הגיב:

    שלום הרב בלומן. ראשית תודה רבה על האתר הנפלא הזה.
    שנית – אני מחפש מאמרים של צייטלין על חגי ישראל , עד עכשיו חוץ משני מאמרים ביידיש על סוכות ופסח שמצאתי בדר מומענט והמאמר שפרסמת עכשיו לא מצאתי כלום .
    חשבתי שבתורה ליכט יהיה משהו ,בגלל שכך הוא כתב על הכריכה ,אבל בפועל ב7 כרכים שיש בהיברו בוק לא מצאתי דבר . האם יש לך רעיון איפה עוד ניתן לחפש מאמרים שלו על החגים ?
    תודה

    אהבתי

    • Oz Bluman הגיב:

      שלום וברכה, ותודה.
      שאלה מצוינת.
      קיים אתר של האוניברסיטה העברית בשם "מפתח עיתונות יידיש", ובו כשלושת אלפים (!) הפניות למאמרים של ר' הלל, ורבים מהם – בהיינט ולאחר מכן במאמענט – מוקדשים לחגים. אלא שלא נעשתה עד היום עבודת איסוף וכינוס של המאמרים הללו.
      גם אם בשם המאמר לא מופיעה שם התייחסות ישירה לחג, לעיתים קרובות היא מופיעה בתיאור המאמר.

      אהבתי

  2. ארז לוזון הגיב:

    חיפשתי וחיפשתי ולא מצאתי כלום .
    עד שהבנתי שצריך לחפש פּסח עם דגש בפ ולא פסח . אחת מהבעיות באי ידיעת יידיש .
    ואכן מצאתי המון מאמרים .
    עכשיו צריך רק למצא מישהו שיעזור לתרגם .
    תודה רבה

    אהבתי

מחשבה משלך

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s