שני מכתבים לברנר

מכתבים אלו לקוחים מארכיונו של ברנר ב"גנזים". הראשון נכתב סביבות שנת תרס"ז (1907). הרב צייטלין מפציר בברנר לפרסם מחדש את שירו הנוקב של דוד פרישמן "לא אלך עמם", שפורסם בעיתון "המגיד" כעשר שנים קודם לכן. התלהבותו של הרב צייטלין מהשיר, והשורות האחרונות של המכתב בהן הוא עושה בו שימוש חופשי, מסוגלת להעיד על הלך רוחו – המרדני והרליגיוזי כאחד – באותן השנים.

השני נכתב בשנת תר"פ (1920), ובו מעיד הרב צייטלין על עצמו שדעותיו כבר "רחוקות מן הקצה אל הקצה" מאלו של ברנר, ומביע את רצונו לשוחח על מפנה זה שאירע בו. ברם כחצי שנה לאחר מכן יירצח ברנר ביפו, והם לא ישובו להיפגש. לאחר הרצח יכתוב הרב צייטלין את התפילה "צרתי לפניך אגיד" בקובץ התפילות שלו, ויקונן מרה על ברנר:

"אבי, אבי!

רע לי מאוד. צר לי מאוד, כבר מאוד משא יגוני. לא אוכל שאתו. אין לי אל מי לפנות. אין עוזר, איך תומך. אתה מחשה. אתה עוזר לשונאינו. אתה מכלה את בניך. עד אנה? עד מתי?

רצים אנו אל ביתנו. רצים אנחנו אל אימנו. רצים אנחנו אל ארץ קדשנו.

אמרנו: אמנו תנחמנו. אמרנו: היא תמחה דמעה מעל פנינו.

באנו אל ביתנו, באנו אל אמנו, וגם שם מצאונו אויבנו. הולכים אנחנו משחיטה לשחיטה – ואיפה הצלתנו? ואיפה ישועתנו?

מארץ השחיטה, מאוקראינה, רצו בנינו אליך […]

למה אתה מניח למאות אלפי בניך לנפול תחת סכיני בני לגיונות בגלות, ולאלה הנסים אליך – לנפול גם הם תחת סכיני ערבים בארץ קדשך?

וגם הוא? הוא שביקש אותך בייסורים נוראים כל כך ולא יכול להגיע עדיך – יען כי רק את עינויי אחיו ראה ואת חסדך לא ראה – הוא שהתהלך באמת כל כך גדולה לפניך, אף כי מעצמת יאושו ומכאובו יש אשר לא זכר את שמך […] הוא שמעולם לא שמח ליבו, בהיותו מלא תוגתם צרתם של בניך, האיש יוסף חיים, שכל כך הרבה לאהוב, וכל כך הרבה בפועל האהבה – מדוע הפקרת את חייו? מדוע הפקרת את דמו? […]

למה נופצה הגולגולת ההיא, שהייתה כל כך מלאה אורה?"

תפילה זו, לא פחות ממה שמעידה היא על ברנר, מעידה היא על יוצרה ונושאה, הרב צייטלין. כמוה גם המכתבים הבאים.

הריני שולח לך את השירים של דוד פרישמן. השיר "לא אלך עמם" – כמדומני שזו היא היצירה היותר גדולה של דוד פרישמן. נדפס לפני שנים אחדות ב"המגיד". מעטים מאוד היודעים אותו ושקראו אותו. לפי דעתי כדאי מאוד מאוד להדפיסו ב"המעורר" ולהעיר שנדפס זה כבר באחד העיתונים העבריים בחו"ל (כמדומה שכבר חלפו עברו עשר שנים מיום שנדפס השיר הזה), וכמעט כל הקוראים עברית אינם יודעים אותו, אף על פי שזוהי היצירה היותר גדולה של פרישמן (ואפשר: היותר גדולה בספרותנו משנים האחרונות, לכל הפחות בנוגע לאמת ול"איסקרענאסטו" [=כנות]).

האלוהים איננו סוחר, המודד על פי האמה, איננו מגביל עת לחזונו, והישועה בוא תבוא, והאמת תופיע, ואם גם לא תופיע, טוב למות עמה ועם אביה האלוהים.

והם: יורקים בפיהם וקוראים הים הגדול, ואומרים נצח, קצח, פצח, ושואלים מה וכמה ואלוהיהם חרש שוטה וקטן כמוהם – ייקחם אופל.

אל אחי מאז דיתיב בתוונא דלבאי יוסף חיים ברנר.

דעותינו רחוקות עתה מן הקצה אל הקצה ממש, אבל ליבותינו קרובים גם היום באחווה אמיתית, לכל הפחות ליבי קרוב אליך, חושב עליך ומתגעגע תמיד עליך.

כבר כתבתי עליך פעמים אחדות וקראתי הרצאות עליך: איני יודע אם מכיר אתה בטיבן. תוכנן אחד: "אין אדם נתפס על צערו", ואיוב צדיק הרבה יותר מחבריו… עתה אני פונה אליך בבקשה נחרצה על דברי בני אהרן-אליעזר ואלחנן הבאים עתה לארץ ישראל ומבקשים עבודה ולחם. לעבודה פיזית אין הם מוכשרים לעת עתה. מה לעשות? כך הוא העניין. לעבודת הוראה הם מוכשרים לפי דעתי, בייחוד הצעיר. לעבודה ספרותית מוכשר הבכור בייחוד. לעבודה עיתונאית מוכשרים שניהם. לעבודה בלישכה אפשר הצעיר ביחוד, אבל חושב אנכי כי גם הבכור מוכשר לזה. ידיעותיהם, כשרונותיהם, שאר רוחם וכו'? – שניהם גמרו את הגימנזיום בווארשה, שניהם למדו קראו ושנו הרבה גם מחוץ לכתלי הגימנזיה. את השפה העברית הם יודעים שניהם היטב להלכה ולמעשה. הבכור משורר גדול לפי הכרתי העמוקה. בוודאי תקרא את שיריו. אפשר שתוכנם יהיה זר לך מעט או הרבה, אבל בנוגע לכישרון, לאומץ, לרגש ולאמת, תכיר גם אתה את ערכו הגדול.

הזוכר אתה את באום? לכשתכיר היטב את בני אהרן תמצא בו הרבה מתכונותיו הרוחניות של באום, ואפילו את יסודות השקפתו על העולם תמצא באחדים משיריו, למשל, בשירו הגדול 'יונה'. יודע אנכי שחי אתה בעולמות אחרים לגמרי, אני חי בוודאי בעולמות אחרים (מחשבותיי העיקריות נתונות הן עתה כולם לנושאים שבאמונה ולמיסתורין), אבל יודע אנכי, וגם אתה, להוקיר ולכבד אנשים מטפוסם של שופנהאואר, ניטשה, וויינינגר. לכשתכיר היטב את בני תאהבם מאוד מאוד. ראשית כל אנשים ישרים וטובים הם, ואתה הלא סוף כל סוף אדם ישר וטוב אתה, 'ויהודי בלא חכמות'. בשנית, בעלי כשרונות גדולים הם בכל אופן, בשלישית, אנשים חרוצים, עובדים וזריזים הם. מה תעשה בשבילם? דבר זה עליך לדעת. אנוכי אינני יודע היטב את מצב העניינים בארץ ואינני יכול לחוות דעה בעניין זה. עשה כחכמתך וכיד הניסיון הטובה עליך. העיקר הוא, שזקוקים הם לעזרה תכופה, ואי אפשר לדחותם לימים הבאים. ברוב עמל עלה בידי להשיג בעדם את הכסף, שהיה דרוש להם להוצאות הנסיעה. מה יעשו עתה? ד' הוא היודע.

בוודאי המצב דחוף עתה, ובוודאי ששוק הספרים עני ודל הוא בארץ ישראל, ובוודאי שגם המורים מרובים וכו'. אבל 'פטור בלא כלום אי אפשר'. עשה מה שבכוחך ויכולתך ואף גם יותר מיכולתך 'הלא אנשים אחים אנחנו'.

הייתי חפץ לכתוב ולדבר עמך הרבה והרבה, אבל דווקא משום שיש לי יותר מדי לדבר – קשה לי הכתיבה עתה. אינני יודע במה להתחיל ובמה לסיים. והעיקר, שקשה לי לדבר ודווקא על זה הייתי חפץ לדבר עימך בייחוד, על עניינים שבלב. לא מתוך חקירה באתי לידי אמונתי, ואף לא מתוך הכנעה ופחד, ואף לא מתוך החפץ למצוא מנוחה ומרגוע, כי אם מתוך ייסורי נפש עצומים שאיני יכול לתארם לך… כמו גם ומתוך חיפוש נפשי שאינו פוסק במשך שנים רבות ומתוך חוש האמת שחוננתי בו מנעורי.

ואתה שלום וביתך שלום וד' ינחנו בדרך אמת כל ימינו, ויזכנו לראות בנחמת ישראל באמת

אחיך אוהב דבק מאח

הלל צייטלין

 

מודעות פרסומת

מחשבה משלך

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s