החסידות ואחד העם

גם מאמר זה התפרסם בירחון "השִלֹח", אם כי בהפרש מסוים מיתר המאמרים של הרב צייטלין שהתפרסמו בו – בשנת תרע"ד (1914), ערב מלחמת העולם הראשונה. המערכת הקדישה שער מיוחד לדמותו ופועלו של "אחד העם", הלא הוא אשר צבי גינצברג, מייסד ועורכו הראשון של הירחון. שער זה נקרא בשם "חגיגה והערכה", ותרמו לו מאמרים סופרים והוגים שונים, שעסקו במשנתו של אחד העם.

הרב צייטלין מודע לכפירתו של אחד העם ולרציונליות החילונית שלו, ברם הוא מוצא בו אופן התבוננות ייחודי:

"אחד העם […] אינו שם לב לכל מה שמעל לשכל […] אבל חסיד גמור הוא לפי אופן ההתבוננות החב"דית שבנפשו. אם החב"ד מתבונן באלוהות ואחד העם – בעם, הנה התכונה הנפשית של שניהם אחת היא. הרי זו: הסגולה לצמצם את כל חיי הנפש בנקודה אחת עמוקה וכמוסה, להשליטה ולהגבירה על כל מעשה ומפעל, לראות בה ואך בה מקור כל אור וכל טוב, כל ישועה וכל נצח […] להשתוקק אליה, להיכלל בה ולהתבטל בה, לשום בה מעונו וכל מעיינו, להרגיש חדוות עולמים בהימצאה ולערוג עד כלות הנפש בהעדרה.

מה שבעיני החב"די האין סוף, הוא בעיני אחד העם – הלאום. אותו, את הלאום, הוא עובד בכל ליבו, נפשו ומאודו […] עבודתו היא תמיד לשמה, לשם האומה"

מאמר זה נדפס מחדש באסופה "על גבול שני עולמות", עמ' 103-109, תחת הכותרת המוּטה במקצת: "אין עם עולם בלי אלוהי עולם: מה שיש באחד העם ומה שאין בו".

לקריאה ולהורדה של הקובץ

מודעות פרסומת

מחשבה משלך

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s