תוכן צורה ואורחות חיים

מאמר שכתב הרב צייטלין על ידידו, יוסף חיים ברנר, בשנת תרע"א (1911). בשנה זו פרסם ברנר מאמר בעיתון "הפועל הצעיר", ובו קבע כי מבחינתו, כאתאיסט, אין כל הבדל בין כתבי הקודש היהודיים לאלו הנוצריים. קביעתו זו באה על רקע הידיעות על דבר התבוללות גוברת והולכת של צעירים יהודים, והמרתם לנצרות.

מאמרו של ברנר הצית את מה שכונה לימים "מאורע ברנר", שהשפיע על ההיסטוריה של ראשית היישוב מבחינה חברתית כמו גם מבחינה תרבותית. סוגיה זו נידונה בהרחבה בספרה של נורית גוברין: "'מאורע ברנר': המאבק על חופש הביטוי (תרע"א-תרע"ג)".

מאמרו של הרב צייטלין התפרסם ביידיש בעיתון "דער מאמענט", בשני המשכים.

מערכת המאמענט

הרב צייטלין (שורה ראשון, מימין) ומערכת עיתון המאמענט

כפי שניתן להיווכח, מדובר בכתב הגנה מסוג מיוחד, הכולל חיפוש של ממדים חבויים בברנר, ובלשונו של הרב צייטלין:

"מי שמכיר את הברנרים והברדיצ'בסקים – לא יידה בהם אבן. יש לרחם עליהם מעומק לב. מה נורא לחזות בנפילתן ושקיעתן של נשמות גדולות…"

על ידידותו של הרב צייטלין עם יוסף חיים ברנר, ראה גם: "יוסף חיים ברנר: ערכים וזכרונות".

ידידות זו והקשריה הנוספים נידונה גם בספרו של הרב יואל בן נון "המקור הכפול: השראה וסמכות במשנת הרב קוק", ובמאמרו של פרופ' יונתן מאיר "'תשוקתן של נשמות אל השכינה': בירור מסכת הקשרים בין הראי"ה קוק להלל צייטלין ויוסף חיים ברנר".

לקריאה ולהורדה של הקובץ

מודעות פרסומת

מחשבה משלך

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s