את סדרת המאמרים "פרידריך ניטשה: חייו, שירתו, פילוסופיתו", פרסם הרב צייטלין בהמשכים בירחון "הזמן", בין השנים תרס"ה-תרס"ו (1905-1906).
הרב צייטלין (שורה ראשונה, מימין) עם חברי מערכת "הזמן"
הרב צייטלין המשיך לכתוב על ניטשה בכל תחנות תקופות חייו, ומסכת הקשרים ביניהם מרתקת.
בזכרונותיו על ימי שהותו בהומל עם חברו, יוסף חיים ברנר, הוא מתאר:
"נושאי שיחתנו היו תמיד השאלות העולמיות, 'השאלות הארורות', השאלות על דבר עצם החיים […] שנינו החזקנו אז בתיאוריות פסימיות קיצוניות. אפילו הפסימיות של שופנהויר והרטמן לא הספיקה לנו. שופנהויר מה הוא? – פסימי הדבוק בחיים בכל עז, יוצר תיאוריות שונות נגד המאבדים עצמם לדעת […] רודף אחר הכבוד, מאסף ממון, חי לו חיים ארוכים ושבעים ככל בעל-בית גרמני. כלום זה הוא פסימי? […] רק פרידריך ניטשה היה פסימי אמיתי בעינינו […] ב'אדם העליון' שלו ובכל התיאוריות והפרדוקסים שלו שמענו את הצעקה הגדולה של איש החפץ לסתום בדבר–מה את התהום הנורא של החיים. החיים הטהורים והנשגבים של פרידריך ניטשה והטרגדיה הגדולה של ימי חייו אישרו וקיימו את השקפותינו על הגדול ש'במְשני הערכים'"
מקורות יודעי דבר 